יותר מדי צירופי מקרים, הופכים אותי למאמין שיש משהו מעבר. בדרך כלל, אני סקפטי. אומר שזה צירוף מקרים ותו לא, אבל כל מה שעובר בי בימים האחרונים, הופך את צירופי המקרים האלה, לרשת תקשורת שלא הכרתי. כאילו, המחשבות שלי מגיעות לחצי השני של הכדור, ונוחתות בראשו של מישהו אחר.

בדיוק אחרי שדיברתי עליך, התחיל להתנגן שיר שאהבת. מכל המוזיקה הלועזית הרועשת, התחיל השיר הזה, בעברית, שקטע את רצף השיחה והשתיק את הדיבורים. הרגשתי תחושה מוזרת שלא עולה בי הרבה - לא יתכן שזה סתם צירוף מקרים. המשכתי לשתות. הזמנתי עוד כוס. אחר כך עוד צ'ייסר. בסוף, כשכבר פסעתי באלכסונים, הלכתי לאכול משהו וסגרתי את הערב.

הגעתי הביתה. במחשב חיכה לי מייל ממך. מהחצי השני של הכדור. אחרי חודשיים של שתיקה מוחלטת. של נתק מובהק. מייל ששואל לשלומי. יכולתי לכתוב לך, שהלב פועם חזק, מעצמת ההתרחשות. בסוף העדפתי לענות בלקוניות, לא לעורר עניין.