הלכתי היום בתל-אביב. מסביבי הלכו ובאו אנשים. אחד מהם לפתע ניגש אלי ושאל אם אני מעוניין לקרוא שירים שהוא כתב.
הוא החזיק בידו מספר ספרונים דקים. לא יודע למה, אמרתי בחיוך: "לא, תודה" והמשכתי הלאה.
אחר כך, כשהמשכתי הלאה, הבנתי כמה הייתי טמבל. הרי, זה מה שאני עושה. זה מה שאני רוצה. איך אמרתי לא?
הסתובבתי אחורה, כדי להתחרט. הוא כבר לא היה שם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
