קבלתי הזדמנות שניה. לאחר שבפעם שעברה, סירבתי בנימוס לספר שירה ברחוב, אתמול ניגש אלי תמהוני נוסף והציע לי קובץ שירים פרי-עטו. הפעם לא הססתי, אמרתי שאני מעוניין. הוא אמר שהמחיר שלו הוא אגורה ומעלה. פתחתי את הארנק, היה לי שטר של 100 ועוד אגורות. היה יפה מצדי לתת לו את השטר, אבל בסוף נתתי לו את האגורות שהיו. אמרתי לו שזה קצת מעליב, הוא אמר שלא אותו. חשבתי בלב, שזה מעליב את השירה, הוא בכלל לא עניין אותי. במונית, בדרך, קראתי את השירה. טוב שלא השקעתי את מיטב כספי בזה. חרא שירה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
