נחלמים בשיא הכוח .

אני יודעת שהחיים שלכם לא מעניינים אותכם \ התירוצים והסיבוכים שלי ,

אבל אני לחוצה מכל הכיוונים ובאמת שאני רק בנאדם .

יש יום כן יום לא מבחנים . אני לא עומדת בקצב ,

החברים רבים איתי כי אין לי זמן בשבילהם ורק עכשיו הבנתי שהם צודקים \:

לא יצא לי להפגש להפגש עם חברות כבר קרוב לשבועיים . וזה דיי עצוב :S

ההורים שלי לוחצים עליי בלימודים , קיבלתי מכתב על אי הכנת שיעורי בית .

WTF !?

להפציץ יום אחרי יום במבחנים אפשר , ברור ,

ואז מצפים שיהיה לנו זמן לשיעורי בית חהחחחחהחחה הצחקתם אותי

אני ממש מצטערת ,

פרק 2 יהיה ביום רביעי הבא .

אולי אבל ממש אולי לפני ,

פשוט יום רביעי הכל ירגע קצת .

ומה שסיפרתי פה !? זה רק תמצית ממה שמכביד עליי כי במילא מה שמעניין אותכם פה

זה הסיפור ולא אני XD

מצטערת ממש ממש !

כן כן , יש לי פרו ^ ^

גם בבלוג האישי , מוזמנים להכנס אליו דרך הרשימות ,

איך העיצוב ? [:

אוקיי ,

אז מי שקורא בבלוג האישי שלי יודע שהחלטתי לעשות

סיפור חדש לגמרי .

אז כל הקוראים מהסיפור הקודם סליחה .

את הסיפור החדש אני ישים בהמשך ,

כל שבוע אני ישים גג 3 פרקים כי אני עמוסה מבחינת

חברים לימודים ומשפחה . \:

אם יצא לי אז אני ישתדל יותר .

אבל אל תתפסו אותי במילה [;

אז במקום לדבר יותר מדי ~

קריאה מהנה [;

תגיבו לי איך , ואם לשנות סיפור או לא .

ובשביל שלא ישאלו אותי מלא פעמים כמו פעם שעברה.

לא זה לא באמת מה שעובר עליי . ! XD

פרק 1 :

יומן יקר שלום , זהו יומיי האחרונים
אני חושבת ..
אני לא יודעת מה לעשות יותר
אני פשוט מתחרפנת כבר ,
הקאות בבוקר בצהריים בערב , אני לא יכולה יותר אין לי כבר מה להקקיא ,
בטח אתם שואלים אותכם מה אני מתכוונת !?
נתחיל מההתחלה .

-

" אמא הגעתי " צעקתי כדי להכריז שאני כבר בבית .
אף אחד לא ענה .
הנחתי את התיק עם הספרים הכבדים והתחלתי לחפש את אמא .
" אמא !? " אמרתי כשאני נכנסת למטבח .
אין תשובה .
" אמא !? " אמרתי שוב כשאני מחפשת בקומה למטה .
' אולי היא ישנה ' קול בתוכי אמר לי וניסה להרגיע אותי .
היא בטוח בבית הוא פתוח והמכונית בחוץ .
פתאום שוב באו לי הסחרחורות והמסכים השחורים
ישבתי לררגע על הרצפה , רק בשביל להעביר את זה .
ואז שוב התחילו לי כאבי הבטן הנוראים וההתכווצות הזאת
ישבתי על הרצפה במשך כמה דקות קמתי ומזגתי לי כוס מים
יותר טוב , עליתי למעלה וראיתי את אמא על המיטה עם הפנים מוסתרות וקבורות מתחת
לכרית.
"אמא ? " שאלתי וחיכיתי לתשובה .
היא לא ענתה , ראיתי ביד שלה מכתב
לקחתי אותו והתחלתי לקרוא .
' מההההההה !? ' חשבתי לעצמי .
זה לא יכול לקרות לי . פשוט לא !
אני לא מסוגלת אני לא יכולה ,קראתי על זה המון זה פשוט דוחה ומגעיל
זאת טעות זאת לא אני , זה בלבול ענק ! ניסיתי לשנות את זה לחיובי אבל לא הצלחתי .
נכנסתי לחדר שלי , שבקושי ראיתי עם כל הדמעות ,
הורדתי את את המכנסיים והחולצה והסתכלתי במראה .
רגליים דקות דקות , בטן שדבוקה לגב , וידיים כמו מקלות .
' אין מצב , כל החברות שלי רזות כמוני ואין להן את זה ! ' אמרתי לעצמי .
הסתובבתי אחורה , העצמות שלי בלטו , לא במיוחד , כבר ידעתי את זה ,
אני מכירה את הגוף שלי טוב מאוד .
ניסיתי לחשוב ,
נכון שבשבועות האחרונים אני לא אוכלת הרבה אבל אין מצב שאני אנורקסית .
הבטתי שוב במראה בוכה מהזוועה שנמצאת מולי .
אף פעם כשהסתכלתי על המראה לא ראיתי אותי כל כך רזה .
תמיד חשבתי שאני שמנה , פתאום המבט שלי השתנה .
חשבתי שזה חלום או סיוט והתפללתי רק שיגמר .
לא , אני כבר דקה שלמה לא עושה כלום ואני לא מתעוררת .
פתאום שמעתי דפיקה בדלת .
'' מי זה !? '' ניסיתי להשמע הכי לא בוכה , למרות שזה לא עזר .
'' זאת אמא , יש לך פה אורח , להגיד לו שיבוא יותר מאוחר ? " היא גם ענתה בקול בוכה .
'' לא שניה " עניתי ובמהירות שמתי מכנסיים וסווצ'רט .
פתחתי את הדלת וראיתי את טום .
'' מה קרה !? למה את בוכה ? '' הוא שאל ונראה מודאג .
'' לא כלום . " עניתי מהר וניגבתי את העיניים שלי .
פתאום חשבתי על זה שוב , שבדרך כלל לא מחלימים מהמחלה הזאת
ניסיתי כל כך להחזיק את הדמעות .
הוא בא וחיבק אותי
'' אם תרצי להגיד לי אני פה בשבילך תמיד , את יודעת את זה , אני אוהב אותך הכי שיש
למרות שיש משהו שמציק לי כבר דיי הרבה זמן " הוא אמר .
הבטתי בחבר שלי , מסוקרנת ומחזיקה את הדמעות .
'' אני חושב שאת צריכה להפסיק את הדיאטה הזאת , את לא שמנה בכלל
וחוץ מזה גם אם היית הכי שיש אני עדיין יאהב אותך , כולם יאהבו אותך כי את לא תשתני מבפנים . '' הוא אמר והביט בי
כבר לא יכולתי . בכיתי
עד ששוב ראיתי את המסך השחור לאט לאט תופס את כל שדה הראייה שלי .
אחזתי בו בשביל לא ליפול והוא תפס אותי .
'' קרן !? מה יש לך ? קומי קרן מה קרה ? " הוא התחיל בשאלות ואת השאר כבר לא שמעתי .
הוא הושיב אותי על המיטה ויצא במהירות מהחדר
אחרי כמה דקות הוא חזר עם מים והביא לי .
זה מתחיל להעלם [ המסכים השחורים ]
'' אני מצטער על מה שאמרתי , אבל זה באמת מה שאני חושב , את רזה מדי ואני מפחד שיקרה לך משהו '' הוא המשיך
הרגשתי כאילו דוקרים אותי בלב ומוציאים ושוב דוקרים ככה מלא פעמים .
'' כבר קרה '' עניתי בקול צרוד ובוכה .
הוא הביט בעיניים שלי ואני בשלו . הוא התקרב אליי וניסה לנשק אותי , התרחקתי
'' דיי , טום אני לא רוצה לעשות לך את זה , מי ירצה חברה אנורקסית ? שרוב הסיכויים כמו כל האנורקסיות גוססת ? "
אמרתי והרחקתי אותו , לא רציתי שהוא יפגע בסוף .
'' קרן את לא גוססת תוציאי את זה מהראש שלך  , זאת מחלה ושנינו נלחם בה ביחד את תראי שאת תצאי מזה ואם עוד פעם אחת
תגידי את זה לא יהיה לך טוב " הוא ענה .
ניסיתי לחייך , '' אה כן !? מה תעשה לי ? " אמרתי בציניות וחייכתי קצת .
הוא התקרב אליי והפיל אותי על המיטה והתחיל לדגדג אותי .
'' טוב די די אני נכנעת תפסיק '' אמרתי כשאני לא יכולה לנשום יותר .
'' יופי , עכשיו בואי " הוא משך לי את היד והוציא אותי מהבית שלי .
'' לאן הולכים ? " שאלתי
'' לאנשהו את תראי כבר '' הוא ענה וקרץ לי .