אני אמא

בכל מקום אני רואה עכשיו כתבות ואיזכורים בעיניין יום-הכיפורים ההוא לפני 35 שנה.

אני  אישית הייתי אז ילדה, בדיוק חזרנו משליחות,  בקניה, הדבר שאני הכי זוכרת מאותה מלחמה היה ...

הזעקה כשאחי ואני נעמדנו דום כי לא ידענו שצריך לרדת למקלט...

אבל באתי פה לספר על יום-הכיפורים המיוחד שלי.

יום כיפור של לפני שנתיים - שנת תשס"ז.

בעצם הסיפור מתחיל קצת לפני,

בראש השנה כבר הרגשתי מוזר בגוף.

הסוכר שלי השתולל השתוללות הסטרית.

והמחזור שכל כך מדוייק אצלי איחר לבוא.

היתי אצל חבריי היקרים ענת ויוסי, ואז שאלתי את ענת..

איחור?? כמה זמן זה נקרא איחור??

ענת כל כך התרגשה.

ומיד שלחה אותי לעשות בדיקה ביתית...

ואני???

החלטתי ש.. רק אחרי כיפור,

כי יום כיפור יעשה לי..

מזל........

(תחליתן של האמונות המוזרות שהיו לי בראש אז...)

בערב כיפור אכלתי ארוחה מפסקת עם הורי,

אבא שלי הלך לבית  הכנסת ואני ישבתי עם אמא שלי,

שוחחנו, תמיד כיף לשוחח איתה.

ובאיזשהו שלב החלטנו לשחק קלפים...

היא נצחה אותי ניצחון אחרי נצחון...

עד שאבא שלי בא הביתה ו... הופ התחלתי לנצח....

מאוחר יותר הלכתי הביתה, השארתי את האוטו אצלם וצעדתי לי הביתה,

ההליכה הזו עייפה אותי...

מאד..

ואני לא ידעתי למה.

למחרת הלכתי לבת דוד שלי שהיא גם חברה טובה, ממש כאן כמה צעדים מהבית, וגם ההליכה הזו התישה אותי.

פגשתי שם את אמא שלה הלו היא דודה שלי.

דברנו על כך שמאוחר יותר אלך להורי והיא (דודתי) בקשה שאעבור דרכה ונלך יחד.

ככה אכן עשיתי.

וההליכה אל הורי....

יווו כמה עייפה אותי.....

וזה לא מתאים, ממש לא.

כי אז היתי דווקא בכושר מעולה.

היינו הולכים המון ברגל,

אבא דאג שנלך הרבה כי ככה הסוכר היה מתאזן..

ואני כבר הבנתי. ממש הבנתי שאני בהריון.

זה היה יום כיפור שלי... יום כיפר שאני חושבת שלעולם לא אשכח.

למחרת, הלכתי לדר' איוב,

בקשתי בדיקת דם מתאימה...

הלכתי לסופר פארם, קניתי ערכה ביתית....

החשש שלי אושר אכן היתי בהריון, ואז...

בלחץ והיסטריה ענקיים התקשרתי למכבי - למרכז בריאות האישה

ואמרתי להם..

אני בהריון, אני סכרתית אני בת 45 מה אני עושה.. אני בהיסטריה זהו הריון ראשון שלי.

היתי כל כך לחוצה שהצלחתי להלחיץ גם אותם שם.

אחותי התקשרה לשאול משהו ..

ולא נתיתי לה לדבר רק אמרתי לה שבי טוב טוב...

והיא אמרה אני נוהגת לא יכולה לנהוג בעמידה...

מה קרה??

וסיפרתי לה שאני בהריון.

השבעתי אותה שזה סוד.

אפילו לא להורים.

הלכתי למרכז בריאות האישה,

האחות היתה נרגשת ואמרה שכל כך נהדר להתחיל שנה עם ניסים.

 עשו לי אולרטרה סאונד וגילו שק הריון אבל עוד לא היה  דופק.

הרופא שפגש אותי

דר' גרנט, בקש שאגיע למחרת להדסה למרכז להריון בסיכון.

פגשתי את דר' אלחלל ואת ננסי שליוו אותי כל ההריון, שתמכו בי ועזרו לי.

האולטרא סאונד הבא היה כבר עם אמא שלי, כל כך פחדתי שעוד לא יהיה דופק....

אבל הכל היה נהדר,

כך בעצם החל ההריון שלי....

השנה, אוּרי שלנו בן שנה וארבעה חודשים.

הסתכלתי עליו וחשבתי,

שחבל שאני לא אוכל לתת לו את הערכיים שקיבלתי אני בעיניין יהדות ומסורת - ויום הכיפורים

בילדותי ממש פחדתי מהיום הזה, וכשגיליתי ש - השד לא נורא

הפסקתי לצום,  

כבר לא פחדתי מהיום הזה. 

נשארתי עם חשבון הנפש.

היום,

לצום אינני צמה,

ולפחד מהיום אני ממש לא פוחדת, אני נהנת מהשקט המוחלט.

חשבון נפש אני עושה תמיד.....

בתוך תוכי חשבתי - 

שאילו לא היתי סכרתית, כן היתי רוצה לצום השנה,

בעיקר כדי להנחיל לבני הקטן את

הערך,

המסורת.

זה חשוב בעיני.

מזל שאבא שלו צם.

גמר חתימה טובה לכולם.