אני אמא

זה היה לפני הרבה שנים, כשהייתי בתיכון, נדמה לי בכיתה י' או יא' -לא זוכרת כבר.

תלמידה שפשפוט לא למדה, וכך גם נראתה התעודה.

אז עוד היו שלושה שלישם לשנה ובתקופה זו קיבלנו תעודות.

ושלי כאמור לא היתה משהו....

אכזבה ענקית להוריי ואכזבה לא קטנה לעצמי.

הגיע האחד באפריל ואני...

נסגרתי בחדר שלי, כתבתי מכתב בו אמרתי שאני לא יוצלחית ולכן אני .... מתאבדת.

השארתי את הפתק להורי על השולחן.

הם כמובן מאד נבהלו.

ניסו לשדל אותי בכל דרך לוותר על הרעיון,

לא זוכרת כבר איך נגמר האירוע הזה,

 מן הסתם לא התאבדתי הרי אני כאן.......

רק היום כשאני אמא אני מבינה עד כמה הם נלחצו.

עד כמה זה דבר שלא משחקים בו. 

עד כמה נערה בגיל ההתבגרות שאומרת דברים כאלה, גם אם זה האחד באפריל,

יכולים להיות מפחיד להורים. מה גם שהם ידעו עד כמה היתי מאוכזבת מעצמי.

אין לי מושג איך אני אתמודד עים אוּרי יעשה לי כזה תרגיל...

אני רק מקווה שהוא יהיה יותר מתחשב באמא שלו ממה שאני הייתי באמאבא שלי. 

אז זה המקום לבקש מהם סליחה (אני בכלל לא יודעת אם הם זוכרים את האירוע הזה).

סליחה  ענקית.

ואני אוהבת אותכם.