לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני אמא


הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה. חיכיתי ובסוף זה קרה, אני אמא. אני אמא של אוּרי, שנולד בהדסה עין -כרם, ב-28 במאי 2007 לאבא ואמא שמאד מאד אוהבים.

Avatarכינוי:  אמא של אוּרי

בת: 63

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2009    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2009

...זה ישאר כחוויה לתמיד...


בתחילת יולי חגג עמית האחיין שלי בר-מצווה.

העליה לתורה והמסיבה ואחר כך השבת חתן היו מאד מאד מרגשים,

בכל זאת הוא הראשון שחוגג בר-מצווה.

אנחנו הדודים שלו החלטנו לתת לו מתנה מיוחדת.

הרי כסף הוא קיבל מכולם ועוד ממה שכבר יש לו, ובחיי יש לו המון המון, לא רצינו.

אז החלטנו לקחת אותו לשייט ביאכטה קטנה, חיפוש קצר באינטרנט העלה ...רעיון נחמד,

הפלגה שלוש שעות מנמל אשדוד נשמע אחלה.

החלטנו,

ואתמול יצאנו להפלגה.

נפגשנו ב - 8 וחצי במודיעין כדי לקחת את חתן הבר-מצווה ואחיו ומשם לאשדוד.

ברבע לעשר היינו ע"י היאכטה של שחר שנקראת ענן לבן, עלינו עליה כולנו שמחים וטובי לב.

התחלנו בשיט, אוּרי היה על הידיים שלי, והידיים של אבא,

 כל זמן שעוד היינו בתוך שובר הגלים הכל היה טוב ויפה, כשיצאנו אוּריקי נבהל והגלים ומהעליות וירדות של היאכטה.

ובקש ... הבִּיתה, כמובן שאין אפשר היה, אז הוא נתלה עלינו.

אנחנו ישבנו על הסיפון, והיה חם...

לאט לאט אני התחלתי להרגיש רע, ממש ממש רע.

ומייד... כל מה שלא כל כך אכלתי עלה מעלה ויצא החוצה...

שתתי קצת מים והמשכתי.

לא עבר זמן רב ושוב...

ואז כבר להנות מהשייט לא ממש נהנתי, אוריקי בנתיים נרדם על אבא.

 

סוף סוף חזרנו לא לפני שעוד שניים מאיתנו הרגישו רע מאד...(ושחר הסקייפר טען שהים כייפי ושקט... מה היה קור אילו הים היה רועש??)

ירדנו , אני וגם גיסי היקר הרגשנו ממש רע.

עשיתי את הבדיוקת הדרושות מבחינת הסכרת שלי והתגלה ש.. מצב לא מרנין נבהלתי.

ואמרתי שאני רוצה לראות רופא...

אבל מה???

באשדוד,

אין מד"א..

אין טר"מ

אין חדר מיון....

עד שמצאנו איזה מד"א אחד... היו שם רק פראמדיקיים כדי לקחת אנשים לקפלן באמבולנס...

לזה לא הסכמתי.

נסענו הביתה לירושלים..

בדרך שתיתי המון המון מים ולקקתי לי זעתר עם מלח.

אחרי כמה שעות כבר הרגשתי הרבה יותר טוב.

 

 

 

עוד תמונות יש כאן

כל הדרך כשהרגשתי ממש רע, אורי התנהג כל כך אחרת, כל הזמן הוא בקש שאתן לו יד, ורצה ללטף אותי.

כשהגענו הביתה שטפתי את הראש במים קרים,

 ואז הוא אמר לי "אמא את יפה וחמודה"

כל כך התרגשתי.

ואם אוּריקי אומר שאני יפה. אז אני יפה....

 

אבל מה??

כשהגענו הביתה קיבלנו טלפון מהורי שאחי וגיסתי עשו תאונה  עם האוטו...

האוטו הלך טוטל לוס...

הם עם כאבים בכל הגוף, והילדים שישנו בזמן התאונה בסדר.

נס גדול היה להם, נס גדול היה לנו...

 

 

בקיצור בילוי זה לא ממש היה אם כי היה לו פוטינצאל לבילוי כייפי...

מה שכן כמו שהוריו של אבא אמרו...

תשאר לכם חוויה להרבה זמן....

 

שבת שלום!

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 8/8/2009 12:42   בקטגוריות אוּרי, אירועיים משפחתיים., חופש, יומהולדת, מחלה, משפחה, קיץ 2009, תמונות  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אוּרי ב-10/8/2009 17:47




60,788
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , האופטימיים , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמא של אוּרי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמא של אוּרי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)