אני אמא

החל מאתמול ועד האחד בספטמבר אוּריקי שלנו בבית, לאה המטפלת בחופשה.

השנה בניגוד לשנה שעברה, קל לי יותר,  פשוט כי אני יודעת שהוא ממשיך באותה מסגרת שטוב לו בה.

אני יודעת למה לצפות.

עכשיו הוא בבית וכל כך כייף לי איתו.

אתמול מוקדם בבקר הלכנו לגן החיות, פותחים שם ב-9:00 ואנחנו היינו שם בתעה ורבע אז עוד היתה לנו חניה בקלות..

אוריון רצה ללכת לעיזים והכבשים  וללטף אותם, זה אחד הדברים שהוא הכי הכי אוהב בגן החיות, אז כמובן שלשם הלכנו,

עוד לפני כן ראינו את הפלמינגו ואת הברבורים, ולכולם אמר אוּרי בקר טוב...וסיפר להם שהוא בא לבקר אותם.

התמימות הזו שלו ממיסה אותי בכל פעם מחדש.

הוא כל כך נהנה לתת לכבשים ולטלאים הקטנים לאכול, ודי נעלב כשהם לא רוצים....

אחר כך הלכנו למגרש המשחקים והוא בקש שאנדד אותו חזק....ואז בפעם ראשונה הלכנו לפסלים שאפר לטפס עליהם הילד שלנו כ כך נהנה לטפס ולשחק עם ילדים אחרים.

תמיד אני חוששת שבגלל שהוא בן יחיד להורים לא הכי צעירים יהיו לו קשיים חברתיים, אבל הוא מוכיחלי אחרת, הוא  מיד מתחבר עם ילדים אחרים רץ איתם וקופץ איתם... ומדבר איתם.. ממש נחמד לראות את זה.

הסתכלנו על הקופים באי והם קפצו והשתוללו ואורי כל כך שמח לקראתם, ואז הילד אמר לי עב....(רעב...)

חיפשנו אוכל, קנינו לחמניה עם חביתה ואכלנו בכייף.

בערך ב-12:00 נסענו חזרה הביתה.

היה כייף של בקר.

היום בילנו בבר-מצווה של בן של חברה שלי, אוריקי ישב כל כך יפה בבית כנסת שהיה רפורמי (גברים ונשים יחד.)

בשלב מסויים הוא השתעמם והלכנו לחפש חיות.. במזל מצאנו תמונות של חיות שהרגיעו את הילד.

בדרך הביתה הוא נרדם ועכשיו הוא חמוד כמה ישן במיטתו מחובק עם קופיף והמוצץ בפה.

יום נפלא!