נשבר האף
שחקנו אוּריקי ואני עלה ספה.
ותוך כדי משחק אוּריקי נת ןלי בעיטה באף.
כידוע לכולם בעיטה באף גם מילד בן שנתיים זה כואב.
אמרתי לו "אוּריקי שברת לי את האף"
אוּרי ירד מהספה הלך לארגז כילים שלו והביא מברג לתקן לי את האף..
אבא מחנה אורי עוזר.
אבא ואני ידועים בכישורי הנהיגה "הנפלאים" שלנו.
נסענו לנו לטייל, ושוחחנו אבא ואני על חניה.
כמה ימים לפני כן,
לימדה אותי חברה שלי להחנות את האוטו בניצב למדרכה עם הפנים החוצה.
(ולא, אני עדיין לא יודעת לעשות את זה כמו שצריך)
אז אני השווצתי בפני אבא שאני יודעת ...
ואבא אמר...
"אני לא יודע.."
אז אוּריקי שכמובן רצה להשתתף בשיחה אמר לאבא:
"אבא אני יודע אני אלמד אותך...."
כי הטוסיק לא רוצה...
אוּריקי בן שנתיים וארבעה חודשים.
אני מאד רוצה לגמול אותו,
ואני יודעת שאסור לעשות את זה בכוח.
אני יודעת שצריך ללכת בקצב שלו.
אני יודעת...
אבל די,
בגלל האטופיק דרמטיטיס שלו הכל אדום וצורב לו,
כי הכל לח שם כל הזמן והוא כל פעם אומר לי
באבוּ ציק (בעברית - בולבול מציק)
ברור לי שכשיהיה יבש שם יהיה פחות מציק.
לי זה ברור לאוּרי קצת פחות.
לצורך השיכנוע גייסתי את המטפלת שלו.
השיחה שהיתה בינהם התנהלה כך:
לאה: "עשית בבית קאקי?"
אוּרי: "כן"
לאה: "איפה עשית בטיטול או בישבנון"
אוּרי: " בטיטול"
לאה: "למה? אתה ילד גדול ..."
אוּרי: "כי הטוסיק לא רצה..."
עכשיו אני צריכה לדבר עם הטוסיק שלו......
וזה כבר בטח משא ומתן אחר לגמרי.
ועכשיו קצת תמונות.....
וכפי שהבטחתי כמה תמונות מהנופש באשקלון.
שבת שלום!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי