אני אמא

הזמן טס לי בין הידים...

הנה שבוע עבר ולא הצלחתי להגיע לכתוב בבלוג שלי...

לשבת עם עצמי,

 ומקלדת

 והמסך

 ולהקליד את המחשבות ההברקות והכיפים הקטנים/גדולים שלנו.

עכשיו יום שישי.

בחוץ גשם,

אני כל כך אוהבת גשם ממש נותן סיבה טובה לחייך.

לקחנו את אוּרי מוקדם מלאה, והלכנו לקיון כאן על יד הבית

כדאי לקנות לי תרופת. 

 הצלחתי להשאר בלי תרופות חסרת אחריות שכמוני..

טיילנו לנו, והלכנו לסטימצקי (הידוע גם כמקום החביב על אוּרי)

כמובן שחזרנו הביתה עם עוד ספר לילד....

אכלנו בקפה קפה, מרק ופסטה (אבא ואורי) ומוקפץ (אמא)

ואחר כך יצאנו לאוטו...

וראינו גשם,

המון גשם.

נסענו הביתה, וכשירדנו מהאוטו אוּרי בקש לקפוץ בשלוליות...

אין כייף גדול מזה.

כל כך אהבתי לקפוץ בשלוליות...

אז היה גשם והשמש בצבצה לה מבין העננים,

ואוּריקי שלנו רץ משלולית לשלולית.

אוּריקי היה מאושר ושמח.

בקושי הצלחנו להעלות אותו הביתה חזרה.

לייבש את רגליו הקטנות והמקסימות. להחליף מכנסיים למשהו יבש....

הבטחתי לאוּרי עוד ימי גשם ועוד שלוליות...

אני כל כך מקווה שאעמוד בהבטחה!!

ולאור מזג האור אני הולכת להכין חמין של מקרוני (או כמו שאחי קורא לזה חמקרוני)

שבת שלום,

שבת של גשם וחורף!