אני אמא

אוּרי שלנו מתגלה כעקשן לא קטן.

הוא מחליט...

וזהו...

פעם זה איזה מעיל יקח,

ופעם איזה גרביים ילבש..

וזה בסדר, אין בעיה...

אבל הוא פתאום מחליט שהוא לא מתלבש.

לא גורב גרביים.

מצייר על הקיר או השולחן (למרות יש לו המון דפים)

הוא מלחיט שהוא לא רוצה מעיל, ובחוץ קר וגשם.

הוא מחליט שהוא לא ישן במיטה שלו, ומשגע את אבא.

אתמול הוא החליט שהוא לא רוצה לשטוף שיניים.

הילד הזה כמה שהוא מתוק ומקסים, הוא סופר מפונק,

(מענין מי פינק אותו... )

לא פעם אני מרגישה ש...

הוא מוציא אותי משיווי המשקל.

טוב שאבא נמצא ולוקח פיקוד הרגעים האלה...

טוב שאני נמצאת כשהוא מוציא את אבא משווי המשקל שלו.

את אבא הוא בכלל מסובב על האצבע,

ואחר כך בא אליי ואומר לי,

"שיגעתי את אבא" עם חיוך קונדסי על הפנים.

כשאני שואלת אותו למה את משגע את אבא? הוא עונה לי שהוא לא יודע,

אבל לא כייף לו כשאבא או אמא כועסים...

לא תמיד אני מצליחה להבין את ההתנהגות שלו,

ברור לי שהוא רוצה לומר לי משהו,

אבל מה??

מאד מתסכל אותי שאני לא תמיד מבינה.

מתסכל אותי לראות אותו מתרגז וכועס כשאני לא מבינה מה בעצם הבעיה.

ואיך אני יכולה לעזור לו.

מתסכל אותו שאני לא מבינה, והוא כנראה עוד לא מספיק ורבלי,

למרות שבדרך כלל הוא מביע את עצמו נפלא.

אוף קשה.