אני אמא

לאבא של אורי יש בן מנישואיו הראשונים,

הילד שנקרא לו כאן א. בן 9 ילד חמוד מאד עם בעית תיקשורת לא פשוטות.

עד אתמול אוריקי ידע על קיומו אך מעולם לא פגש בו,

ביום חמישי התקשר אלי אבא ואמר לי...

א. רוצה לפגוש את אורי ואותך, את סבא וסבתא והדודים שלו,

הוא רוצה לחגוג עם כולנו יומהולדת 9.

מאז שאוריקי נולד ניסינו לארגן מפגש בין שני בניו של אבא,

ובכל פעם זה לא הסתדר, לא התאים.

הפעם כשזה היה רצונו של הילד, או כך לפחות הוצג לנו,

התארגנו ואירגנו את המפגש.

אני כמובן מאד נלחצתי.

איך אכין את אוריקי לקראת המפגש הזה,

הרי אורי מבין הכל.

התיעצתי עם אנשי מקצוע שסביבי

והחלטתי לומר לו הכל, ברמה שלו...

זו הרי הדרך שלי בדרך כלל עם אורי שלנו.

והאמת שבאיזשהו מקום סמכתי על אוריקי שזה יהיה בסדר.

וכך החל מיום חמשי סיפרנו לאוריקי שנפגוש את א.

שא. הוא ילד גדול וחמוד מאד.

שהוא יודע לקרוא ולכתוב.

שהוא אוהב לשחק.

אבל קשה לו לדבר,

אוריקי מיד אמר לי...

"אמא אל תדאגי אני אלמד אותו.." כל כך אהבתי את הבטחון של אורי..

את האמונה האמיתית שלו בכוחות שלו,

ועוד אמר לי אורי,

"אני אוהב את א. הוא אח גדול שלי..."

קנינו לא. מתנת יומהולדת,

ישבתי עם אורי שלנו להכין ברכה.

ואורי בקש לכתוב שהם חברם ושהוא (אורי) אוהב את א.

היינו כולנו מאד נרגשים,

אורי סיפר ללאה ולחבריו במשפחתון על המפגש הקרב ובא,

בלילה שבין שישי לשבת הוא התעורר.. ובקש להיות איתי,

ובבקר הוא התעורר מוקדם מוקדם כדי לפגוש את א.

גם אני הייתי נרגשת מאד.

נרגשת, ולחוצה.

חששתי מהמפגש הזה,

חששתי מהתגובות, חששתי...

קבענו בבית קפה,

כרגיל הגענו  אנחנו מוקדם,

ומסתבר שגם הם הגיעו  מוקדם,

גם א. התרגש מאד.

אני הילדים נפגשו,

ו...

התביישו,

נכנסנו לבית הקפה,

אוריקי נתן לא. מתנת יומהולדת וברכה.

וא. נתן לאורי גם מתנה חמודה.

אבא ישב ולצידו א. בצד אחד ואוריקי בצד שני,

ושני הילדים נתנו ידים זה לזה.

מרגשת היתה התמונה.

הזמנו עוגות...

והילדים אכלו, אחר כך הם יצאו החוצה ורצו שם במקום שניתן היה לרוץ בו.

הם רצו ואנחנו אחריהם.

בנתיים גם סבא וסבתא באו וגם הדודים.

אוריקי מצא פרח ונתן לסבא שלו אמא של אבא.

סבתא של א. (אמא ל אמא שלו) ראתה ואמרה לאורי,

איזה פרח יפה נתת לסבתא,

אז אורי הלך והביא גם לה פרח...

מן מחווה מרגשת כזו, רגישות של ילד קטן.

שוחחנו ובעיקר רצנו אחרי הילדים...

ואז,

א. כבר היה עייף ובקש לחזור הביתה,

התרגשות זה דבר מעייף נורא.

אוריקי חיבק אותו חיבוק יומהולדת, וא. שמח ואהב את זה.

וכך א. אמו וסבתו נסעו חזרה לביתם,

אנחנו נשארנו עוד מעט בבית הקפה.

וגם חזרנו הביתה.

היה מאד נחמד,

הילד ילד מתוק, עם לב רחב וגדול ואהבה לבניאדם.

אני מקווה שיהיה המשך למפגש הזה, זה לדעתי יתרום לשני הילדים.

.

מסקנה עיקרית...

אני יכולה לסמוך על אוריקי שלנו והכוחות שלו.

לחץ זה לא פתרון לכלום,

טוב זו מסקנה שאני כבר יודעת מזמן רק לא יודעת לבצע.

שיהיה המשך שבוע נפלא.

(עוד  36 יום לסיום שנת הלימודים)