אני אמא

הזמן הכי אהוב עלי בבית הוא אחרי שעושים לאוּריקי אמבטיה,

לקראת זה שהוא הולך לישון.

הוא מריח נפלא (דר' פישר הסגול פשוט מדהים... אפילו הבלנום לא הורס את הריח הזה)

הוא כבר עייף ובוחר לעצמו ספרים.

תמיד יש לנו דיון,

כמה ספרים?

ארוכים?

קצרים?

מי יקרא מה...

אמא? אבא?

ע"י מי אורי ישב...

בדרך כלל אנחנו קוראים לו שני ספרים,

אחד ארוך, ואחד קצר.

יש ימים שהוא מאד עייף ומבקש רק ספר אחד.

יש ימים שאנחנו מסרבים לקרוא לו שניים...

אם לדוגמא בקשנו שיסדר את המשחקים והוא סירב,

 אנחנו אומרים לו,

אוּריקי אם לא תסדר ואנחנו נצטרך לסדר, לא יהיה לנו כוח לשני ספרים...

בדרך כלל זה עובד.

ואם לא אז קוראים רק ספר אחד.

ואז אחרי שני הספרים,

אנחנו מספרים זה לזה על דברים כיפיים שהיו במשך היום.

כל אחד מספר,

אבא..

אמא

ואוריקי...

המסר שלי הוא שתמיד תמיד יש משהו כיפי, גם בימים קשים...

לי עושה נהדר-

נשיקה מאוּרי, או חיבוק מאבא, הליכה משותפת לגן משחקים,

מעשה נחמד שאורי עשה, או מחשבה יפה שהוא אמר.

והוא מספר על חבר חדש בגן,

על כך שהוא נהנה לצייר בצבע השחור.

על כך שאהב כשבאנו לקחת אותו מהגן..

שדיבר עם סבא וסבתא בטלפון..

שנון ונונה הלכו לו על היד,

על כך שהוא אהב לאכול משהו,

או נהנה מסיפור.

אני גם מספרת על דברים שהיו פחות נחמדים...

איש אחד נהג מהר והוא הבהיל אותי.

אכלתי יותר מידיי וכואבת לי הבטן.

משהו הרגיז אותי.

או אוּרי לא עשה משהו שבקשתי ממנו...

בהתחלה אני תמיד שאלתי ואמרתי מה היה לי כייף.

ועכשיו אבא ואוּרי כבר יוזמים את הטקס/שיחה  הזו.

שאותו אני מאד מאד אוהבת.

תמיד אני מקנחת במשהו טוב, מתוך מחשבה שאוּרי ילך לישון עם מחשבה על טוב.

ואז אוּרי בעצמו הולך למיטה שלו בדרך אוסף את כל חבריו למיטה,

דורה, דייגו, כלבלבי פיל לבן... ועוד כמה.

קורא לנו ללטף אותו לתת נשיקה וחיבוק

ולומר לילה טוב וחלומות פז.

אחרי כמה דקות ילד נרדם.

ועכשיו עם שעון החורף הוא נרדם ממש מוקדם.

אז יש זמן שלנו,

לאחרונה התחלנו לשתות כוס יין יחד וצפות בטלוויזיה.

חג שמח ושבת שלום!