אני אמא

אחרי הקפאה...

  אני מנסה לחזור לכתוב.

 באחד מאחרי הצהרים, לקחנו את אורי לתחנת כיבוי האש כאן, על ידנו.

 אורי היה נרגש מעצם הרעיון.

 נכנסנו לתחנה,

 ואמרתי לכבאי שישב שם ונח, שאורי מאד אוהב את סמי הכבאי,

  ורוצה לראות את התחנה.

לשמחתנו היה שם כבאי מאד נחמד בשם אודי,

 (כמובן שאורי אמר שאודי זה דומה לאורי דבר שכמובן ריגש אותו מאד, לכבאי היה שם דומה לשלו...)

 שהראה לאורי את הכבאית ואפילו הושיב אותו בתוכה.

 חבש לו קסדה, של כבאים.

 נתן לו להחזיק את האקדח המים..

 הראה לו את כל הצינורות הגדולים והחבלים.

 אורי היה כל כך נרגש שממש לא הצליח לדבר.

 חזרנו הביתה הצעתי לאורי לכתוב מכתב תודה ל כבאי.

 אורי כמובן הסכים.

 וכך ישבנו יחד וכתבנו מכתב תודה צירפנו תמונה של אורי עם אודי.

 אורי בקש להוסיף תמונה של סמי הכבאי...

 ושוב הלכנו לתחנה לתת להם אותה.

 הפעם הם התרגשו מהמכתב שלאורי ותלו אותו בתחנת כיבו האש.

 כדי שלא אשכח.

 אורי לאחרוונה רץ לענות לכל טלפון,

 אתמול התקשרה חברה שלי.

 אורי כמובן רץ וענה לה,

 הוא שאלה אותו לשלומו.

 ושוחחה איתו מעט.

 ואז היא בקשה את אמא.

ואורי,

 כיאה לצנזור הראשי...

 אמר לה,

 "טוב אני אתן לך אותה, אבל מה את רוצה להגיד לה...."

 כל כך צחקתי.

 מכינים חלות ויש קבלת שבת.

 באחד מימי שישי הוא קם מוקדם מוקדם,

 התלבש והתארגן וכבר בשש וחצי היה מוכן.

 אני ואבא עוד חצי ישנים,

 הוא אמר לנו...

 "אני מאד ממהר, נעמי מחכה לי כבר בגן..."

 שמחתי.

ביום רביעי לא היה לו גן,

ולכן הוא היה איתי,

אורי בחר להשאר איתי בבית,

להכין איתי עוגיות ולא ללכת לגן החיות...

עמדנו יחד והכנו עוגיות בצורת חיות,

 הכנו ארוחת בקר מפנקת

 חביתה מקושקשת, ירקות, גבינה לבנה, קפה לי ואקטימל לו...

 הוא אמר לי שאני טבחיה,

 והוא העוזר שלי,

  אז אמרתי לו שהוא סו-שף...

 כל היום הילד הלך גאה ואמר לכל מי שהסכים לשמוע אותו שהוא סו-שף..

אורי משחק , בסמי הכבאי (כל היום יש לנו שרפות דמיוניות, כל הזמן מזמינים את סמי וחבורתו..)

 הכלבלב, נפל מהספה, הלו הוא ההר הגבוה...

 ונפצע...

 אורי מבקש שנקרא מהר לפצעי... שיטפל בפצע של הכלבלב.

זהו להפעם.

מקווה שהמוזה חזרה...