הנושא החם הוא: דו"ח העוני.
מתחבר לי למה שעובר עלי עכשיו.
יצאתי לשבתון.
בשבתון מקבלים אומנם משכורת, אך היא 66% מהממוצע של השש שנים של החיסכון.
ואני, הייתה שנה שבה לא עבדתי משרה מלאה. (טיפולים וכאלה..)
ועל כן כרגע המשכורת או יותר נכון הכסף שאני מכניסה הביתה הוא מעט, מעט מאד.
אז אמנם מאד מאד רגוע לי ושלב לי.
כייף לקום בבקר עם סוכר תקין.
כייף להיות רגועה.
כייף להרחיב אופקים.
אבל ....
שבוע שעבר הייתי עם אוריקי בחנות האהובה עליו....
סיטמצקי.
כרגיל הוא הוציא ספרים מהמדפים,
דפדף והסתכל.
"קרא" ונהנה.
בסופו של דבר הוא בקש שאקנה לו את אחד הספרים.
תמיד, אבל ממש תמיד, הייתי קונה לו בכייף ספרים,
אפילו יש כאלה בארון עוד לא נתתי לו.
הפעם אמרתי לו...
"מצטערת אוריקי, אין לי כסף לספר כרגע."
כאב לי הלב, בתוך ליבי בכיתי, לא כי אמרתי לא לספר,
לא כי שיטפתי את אורי בזה.
אלא כי ידעתי שזה ככה. צריך קיצצוים.
אוריקי אמר לי,
הוא אמר לי ,
"לא נורא אמא פעם אחרת נביא כסף."
ולי היה עצוב.
קשה לי לומר לבני לא קונה לך כי אין לי כסף, ולדעת שבאמת אין כסף...
אבל צריך להיות פרקטיים.
החלטנו לא לוותר על האהבה שלו לספרים,
החלטנו לא לוותר על הכיף של ספר חדש, כלומר ספר שהוא לא מכיר.
נרשמנו לספריה.
פעם בשבוע בערך אנחנו הולכים לספריה העירונית,
אותה ספריה שגם אני וגם אבא החלפנו בה ספרים בילדותנו,
היום היא הרבה יותר ידידותית,
מותר לדבר ולשבת על הרצפה לקרוא.
היא צבועה בצבעים יפים,
נקייה.
מסודרת.
הספרנית אינה חמורת סבר כמו שזכרתי אותה, אלה ידידותית וחייכנית.
מידי פעם יש שם שעות סיפור (15 ש"ח לילד זה באמת לא נורא...)
כיף לאוריקי שם.
אנחנו מוציאים ספרי מהמדפים יושבים על הריצפה וקוראים.
מחפשים ספרים שאנחנו מכירים.
אוּרי נהנה למצוא את אותיות השם שלו בסימון המדפים.
בכל פעם הוא מבקש שנקרא לו גם באינציקלופדיה.
נסתכל על תמונות של גוף האדם.
נקרא על העין והבטן...
אז כן,
זה נהדר ללכת לספרייה.
האמת היא שאני מחפשת עבודה,
הבעיה היא שהזמן שלי כל כך מוגבל,
כי הרי בשבתון אני חייבת ללמוד.
אז אם למשהו יש רעיון...
אני אשמח!
(לא בטוחה ששיך ממש לנושא החם... )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי