אני אמא

הדלקנו אתמול נר חנוכה.

נר ראשון של חנוכה.

אני כל כך אוהבת את החג הזה.

האורו,

האהבה,

השמחה,

האור המתגבר מיום ליום.

שלא נדבר על הסופגניות......

הסמליות של אור באמצע החורף, רק תגידו איפה החורף שלנו???

אוריקי הביא חנוכיה מן הגן,

התרגשתי לקחת אותה מהגן, הוא צבע אותה בצבע נחושת יפה....

אבא קנה סופגניות, לא משנה שאורי כבר אוכל סופגניות מאז ראש השנה.

סידרנו ביחד אוריקי ואני את החנוכיה, עפ"י הצבעים שהוא בחר,

זה זכור לי ככיף המיוחד שלי לבחור את צבעי הנרות לחנוכיה.

אוריקי רצה לשים נרות על כל החנוכיה, היה קצת קשה להסביר לו ששימים אחד ואחר כל עוד אחד...

וכך מתגבר האור.

בסוף הוא הסכים.

ברכנו על הנרות כולנו יחד.

אחר כך כמו בבית הורי רקדנו ושרנו שירי חנוכה...

שיחקנו בסביבונים.

והגיע הרגע לו אורי הכי ציפה.

ה ס ו פ ג נ י ה...

הערב נדליק אורות עם משפחתי במודיעין, סימלי להדליק נרות במודיעין.

מצאתי מתכון ללביבות אפויות מבטטה 

ואותן אני מכינה, אכין גם לביבות תפוחי אדמה.

וסלט....

סבא בטח יתן לילדים דמי חנוכה,

עשרה שקלי על כל שנה ועוד אחד לשנה הבאה...

וכל זה במטבעות של 10 שקלים אותם הוא אוסף כבר מראש השנה...

 באותה הזדמנות נחגוג גם את ימי ההולדת של אחותי אחי ושלי.

המשך השבוע גם הוא חגיגות...

בנו בכורו של אבא אימו וסבתו יגיעו אלינו להדלקת נרות - זה מתוכנן לשבת.

סבא וסבתא ודודה- עוד יום בחג.

ומשפחתי שלי בנר אחרון...

הלוואי שרק אור  יעטוף אותנו,

אור של שמחה אהבה שקט רוגע.

אור של טוּב, סובלנות.

ושתמיד גם ברגע קשה נדע לראות את האור.

נזכרתי במשהו מצחיק...

נסענו במנהרה  שהיתה חשוכה.

אוריקי שלא כל כך אוהב חושך אמר לי..

"אמא אל תדאגי תמיד יש אור בקצה המנהרה..."

חג שמח!