תמיר הוא אחי הצעיר, ריקי היא אשתו.
יש להם שני ילדים מדהימים אוראל ושחר, אוראל בת 5.5 ושחר צעיר מאורי ב-3 שבועות.
אורי מאד מאד אוהב אותם, מאד אוהב לשחק איתם מאד אוהב להיות איתם.
אתמול חגגנו לתמיר וריקי יומהולדת, יש להם יומהולדת בהפרש של שבועים זה מזו והם חוגגים יחדיו.
כבר בבקר אמרנו לאוריקי שאחרי הגן נוסעים לתמיר וריקי, כמובן שאורי שמח מאד.
וכך עשינו אחרי הגן נסענו לנו למודיעין, הגענו לשם והילד נדבק אילנו,
לא רצה ללכת לשחק עם הילדים, חשבתי לעצמי טוב, עוד כמה דקות הילד יפשיר.
ואז, הגיעו עוד ילדים האחיינים של ריקי, ואורי ממש נדבק אלינו.
אמרתי לעצמי עוד מעט אבא יסע לבנו, אז אורי פסיק להדבק,
אבל לא, אבא נסע ואורי החליף את ההדבקות אליו החליף בהדבקות אלי.
אוריון ממש לא עזב אותי, דבק נגרים ארמתי לו לך לשחק עם הילדים, ואורי מושך בכתפים, לא רוצה.
תמיר אומר לי תשמעי את אל תדברי ככה לאחיין שלי, ברורר לך, ולוקח את אורי על הידיים אורי מייד מתמכר, מניח ראש ומתרפק על תמיר,
שניהם נראה לי מאד נהנו מהרגע.
לקח עוד די הרבהזמן עד שהילד הסכים ללכת לשחק.
ואז הוא כמובן מאד נהנה. כייף לו עם ילדים אחרים.
בלילה הגיע אלי אורי אליי למיטה, אורי שאלתי אותו, למה לא רצית ללכת לשחק עם הילדים??
אמא אומר לי אורי בארבע לפנות בקר, התביישתי מהילדים האחרים, רציתי לשחק איתם אבל לא הכרתי אותם והתביישתי.
הצטערתי שלא חשבתי על זה בעצמי, אתמול אצל תמיר וריקי, במקום לחשוב שהוא סתם דבק הייתי יכולה לעזור לו.
טיפשי מצידי, הרי אני יודעת שאין התנהגיות סתם.
שאורי הוא ילד מאד ידידותי, שאוהב לשחק עם ילדים אחרים, ובטח היה לו די משעמם לשבת עם חבורה של מבוגרים, במקום להנות.
בקשתי מאורי שבפעם הבאה שהוא מרגיש שהוא מתבייש שיגיד לי אני אשמח לעזור לו,
אני חושבת שבפעם הבאה כבר ארגיש שקשה לו ואציע לו עזרה.
אני כל כך זוכרת את עצמי דבק להורי, אני כל כך זוכרת הזדמניות שאני התביישתי, הרגשתי שאני מפסידה אבל לא יכולתי להתגבר על הבושה.
אני יודעת שזו הרגשה כל כך לא נעימה.
בפעם הבאה אדע, אני מקווה, לעזור לאוריקי שלי.
איזה חדשות נוראיות יש כרגע בטלווזיה. נורא פשוט נורא.
משפחה שלמה, בביתה, נרצחת,
ומה שלא פחות נורא בעיניי זו אותה ילדה בת 12 שככה מצאה את הממשפה שלה,
את הוריה אחיה.
איך היא תתגבר על הטראומה איך היא תוכל לגדול,ולהתגבר.
נורא, פשוט נורא.
ולמרות זאת,
שתהיה שבת נפלאה!