אני אמא

ביום שישי האחרון בקשתי מאורי שנארגן את המשחקים שלו.

משחקים שהוא כבר לא משחק בהם ניתן לילד שאין לו משחקים.

ישבנו יחד על הרצפה ואורי בהרבה בגרות ויתר על המון דברים, שהוא כבר לא משחק בהם.

שמנו הכל בשקיות בד, וחשבתי לקחת הכל לחברה שהיא עו"סית לה תמיד יש למי לתת משחקים.

בלי קשר נכנסתי באותויום לאתר אגורה, וראיתי שם מודעה של אישה שחיפשה בגדם ומשחקים לילדים שלה.

סיפרתי לאורי שמצאתי אישה שלילדים שלה אין משחקים.

שאלתי אם הוא מסכים שניתן להם את המשחקים במקום לחברה שלי.

אוריקי חשב, והסכים.

שלחתי לה הודעה לא עבר זמן רב והיא יצרה איתי קשר.

ביום שישי בצהרים באה אחותה של אותה אישה לקחת את המשחקים.

(והחלק המצחיק הוא שאותה אני מכירה כבר המון שנים..)

אורי שמח לתת, ואפילו עזר להוריד דברים לאוטו.

רק בקשתי מהם שכשהם יסיימו לשחק איתם ומה שישאר במצב טוב ימשיכו ויתנו הלאה לילדים אחרים שאין להם...

בהתחשב בזה שאורי הוא היחד ששיחק ברוב המשחקים, ושאני מאד מקפידה לשמור עליהם המשחקים היו במצב נהדר.

כל כך שמחתי שיכולתי לתת אותם למישהו שצריך אותם באמת.

מיום שישי אורי מסתובב בהרגשת גאווה - הוא עשה מעשה מאד טוב. הוא מספר לאנשים ומתגאה בזה.

האמת היא  שגם אני גאה בו. מאד!

חשוב לי לחנך את אורי לנתינה.

הרי כאן בבית אין לו עם מי להתחלק, וכל כך חשוב לי שהוא ידע שיש כאלה שאין להם,

ושצריך לשמור על דברים כדי שיוכל לתת לאחר.

זהו אז אני את החינוך שלי עשיתי. והוא גאה בעצמו...

וגם אומר לכולם,

עוד מעט יש לי יומהולדת ואני אקבל עוד המון משחקים....

ככה שהילד לא מקופח 

יום טוב!