אני אמא

אתמול יום א' יצאתי מוקדם לת"א, אני עדיין לומדת לווי התפתחותי לתינוקות, זה עדין ביום א'.

כך שאני ברבע לשבע יוצאת מהבית.

אורי כבר היה ער, נו טוב, הרי אתמול החליפו את השעון לשעון חורף, (איזה חורף באמצע הקיץ?? מה זה השטות הזו???)

עוד אני בדרכי לעיר הגדולה, והסלולרי שלי מצלצל.

אבא בצד השני,

אורילא מרגיש טוב, כואבת לו הבן והגרון.

התפלאתי.

הרי יצאתי והילד היה בסדר.

טוב, אמרתי, תבדוק מתי הרופא מקבלת ונראה (הרי ביום בשישי קודם היה לילד חום גבוהה)

הרוםא קיבל רק אחר הצהרים.

אבא החליטלהשאר עם אוריקי בבית.

אבל מה....

הילד לא ממש היה חולה, הוא השתולל ושיחק, אכל ושתה כרגיל.

הילד כנאה ראה שאמא הקשוחה לא בבית,

ואת אבא היקר והרך אפשר לסובב על אצבע אחת, ולהשאר עוד יום בבית, עם מחשב וטלוויזיה אינסופיים.

וכך בשניות פיתח אוריקי את המחלה הידועה,

כואב-לי-גן,

אני כילדה נהגתי לפתח אותה הרבה, קראו לה אז כואב-לי-בית-ספר.

זהו עכשיו עברה המחלה הקשה, הילד הלך לגן. אחר הצהרים קפוארה.. וחוזרים למסלול לעד סוף השבוע,

אחר כך עוד חגים.

יום נפלא!!!