אני אמא

ראיתי את הנושא החם ונזכרתי באירוע מאד מצחיק שקרה כבר די מזמן. 

הכנו משהו שאורי אוהב לאכול, ממש אני כבר לא זוכרת מה זה היה.

גמרנו לאכול, ומה שנשאר אמרנו שנשמור למחר.

אורי: מה זה יהיה למחר?

אבא: כן אוריקי מחר אם תרצה תוכל לאכול את זה.

אורי: איזה כייף... אבל אבא אל תעשה לי נס!

אבא: איזה נס אורי? אני לא מבין.

אורי: אל תעשה לי נס, אל תאכל לי את זה ואז יהיה נס ולא ישאר כלום!!!

לא, בבית שלנו אז לא היה נס, והאוכל החביב על אורי נשאר וחיכה לו למחר.

והנס שלי?

טוב כבר כתבתי על זה לא פעם...

אורי ואבא והחיים הנוכחיים שלי הם נס,

נס ענקי!