אני אמא

היום היתה לי חוויה מקסימה.

ראיתי את אורי בחוג קפוארה שלו.

בדרך כלל הדלת סגורה...

היום היא היתה פתוחה כל השיעור.

מקסים היה לראות את אוריקי עושה את מה שהמדריך גאטו אומר לו לעשות.

מקסים ומאד מרגש היה לראות אותו מנהל "קרב" במעגל קפוארה. אודה (oda) בלשון הקפוארה.

לאחרונה הורדנו לפעם בשבוע את החוג, לאורי היה קשה פעמים בשבוע,

החלטנו לרדת לפעם ונראה,

אני מקווה שעוד איזה זמן הוא ירצה מחדש לחזור לפעמיים בשבוע.

אורי התחיל בחנוכה טיפול של ריפוי בעיסוק, ומטפלת שלו, רותי, נתנה לו תרגילים שעליו לעשות בכל יום,

ואורי המתוק מקפיד להזכיר לנו לעשות את התרגילים של רותי,

שמחתי לראות תרגילים של רותי בשיעורי הקפוארה...

ככה שגם כאן תתחזק חגורת הכתפיים.

אני חושבת לעצמי, כמה טוב שמהתחלה לא הייתי משכיבה אותו על הבטן,

ומההתחלה לא הייתי נותנת לו זמן רצפה...

או לא היו לו שיעורי יוגה והתעמלות בגן...

בטח מצב חגורת הכתפיים שלו היתה במצב הרבה פחות טוב.

ועכשיו אורי עובד על החיזוק הכתפיים.

לצערי,

שכחתי את המצלמה בבית.

ולכן אין לי תמונות להעלות לכאן.

נקווה, שיהיה עוד שיעור עם דלת פתוחה ואני לא אשכח מצלמה...

ערב נפלא!