אני אמא

ביום חמישי נפגשו אורי ואיל שוב.

בכל פעם זו חגיגה...

איל ואורי היו יחד בשיעור הספורט של איל עם המדריך המקסים שלו זוהר.

הם טיפסו יחד והתגלגו יחד.

הם קפצו ובילו יחד.

אחר כך הם יצאולמתנפח ענקי וגם שם.

בהתאם לתאריך בשנה הם חצו את ים סוף ועלו לארץ.

זוהר הכין לילדים סוכר צמר גפן..

אורי לא אהב, ואיל אכל את זה בשמחה.

אחר כך, נסענו לנמל, למקום החביב על איל - ארומה...

אורי שונית ואיל ישבו מאחור, ואורי חקר את שונית מה היא המתנה שקיבל.

(איפה, איפה נימוסים של הבן שלי??)

אחרי שחנינו הגענו לארומה אכלנו ושתינו,

הילדים נתנו מתנות חג זה לזה.

אורי קיבל חרב נינג'ה.

שאיל בחר עבורו בחנות.

וקיבל גם ספר, צפרדי וקרפד, איזה יופי של איורים יש לספר הזה.

כמובן שאורי מאד התלהב מהחרבות, ואיל חייך בחיוך רחב... ידעתי שזה מה שאחי הקטן יואהב.

אורי נתן לאיל את הספר "המלך מתיא הראשון" של קורצ'אק.

ספר שאני כידה אהבתי,

איל מכיר את סיפורו של קורצ'אק, ושמח לקבל את הספר.

בדרך חזרה לאוטו,

חנינו די רחוק,

הלכנו לנו בכייף,

בשלב מסויים איל לקח את היד שלי ועזב את אמו,

והלכנו יחד,

כל כך התרגשתי מהמחווה הזו של איל.

איל הולך מאד מאד מהר,

אני שוקלת לבקש לשכור אותו שלש ארבע פעמים בשבוע להליכות....

אז הסוכר שלי יהיה ממש אבל ממש מאוזן.

 לאורי היה ממש קשה להפרד מאיל, והוא ניסה למשוך את הזמן.

שמחתי, הקשר הזה חשוב לאורי, וחשוב לאבא ואיל.

נהננו מאד.

אנחנו כבר מחכים לפגישה הבאה.

אנחנו אחר כך עוד נסענו למודיעין להכין חרוסות ולעשות בדיקת חמץ אצל סבא וסבתא.

היו שם כל הילדים הנוספים...

אורי מיד מצא את שחר, האחיין המקסים שלי שצעיר ממנו ב-3 שבועות,

למלחמת חרבות ערה.

מדהים הבנות ישבו להן וציירו, הדביקו מדבקות...עם נסיכות ולבבות,

והבנים...

מלחמה.

הגענו הביתה עייפים מאד.

ומאושרים מאד.

חג שמח!!!