עידו הוא הבן השני של רמי אחי וגליה גיסתי.
כל שנה בסוף אוגוסט אני נזכרת איך היתי בימי הערכו והודיעו לי שהוא נולד.
עזבתי הכל ובאתי לביתם שהיום הוא הבית שלנו, להיות עם אחיו דודתו וסבתא שלו.
ביום חמישי הוא הניח תפילין בבית הכנסת המשפחתי שלנו,
בית הכנסת של הארבלים בשכונת הבוכרים שבירושלים,
זהו בית כנסת שסבא שלי בנה, במו ידיו הוא בנה אותו,
כל הבנים במשפחה המורחבת שלנו הניחו תפילים בפעם הראשונה שם.
תמיד יש שם תחושה והרגשה של בית,
מה שאומר שאחרי הכל אנחנו מנקים ומסדרים את המקום, מרגישים שזה שלנו.
בשבת הוא עלה לתורה, בבית הכנסת הרפורמי של קהילת יוזמ"ה במודיעין.
היה ממש ממש מרגש.
ראשית כי זה היה רפורמי, כך שישבנו כל המשפחה יחד.
אבא אורי ואני, גם סבא וסבתא הו איתנו ואחיי ואחותי...
יש להם בקהילה הרפורמית טקס מאד מאד מרגש,
בו סבא וסבתא פותחים את ארון הקדש, ומוציאים את התורה,
הם מעבירים את התורה לאבא ואמא, שמעבירים את התורה לחתן הבר-מצווה,
אני מאד מאד נתרגשתי בטקס הזה,
זה היה מן שרשרת דורות כזו... מין המשכיות כזו... אינסופיות....
גם אני ואבא כובדנו בלעלות לתורה ולשמן את חתן הבר מצווה...
שמו עלי טלית, וקראתי.
מאד מאד התרגשתי.
אוריקי עם שאר הילדים הקטנים זרקו פרחים וסוכריות,
ואספו אותם ושוב זרקו.
ותפקידם היה לקשט את התורה לאחר סיום הקריאה.
הטקס נפתח בשירת שיר המעלות, והסתיים השיר יחד...
והרגשת היחד היתה עילאית.
בחוץ חיכו לנו מבחר כיבודם לא קטן.
אני הכנתי לעידו עוגת מנצ'סטר יונייטד הקבומה אותה הוא כל כך אוהד.
היה שם את סמל הקבוצה,
וילד שהמספר על חולצתו היה 10, כמספרו של ווין רוני אותו עידו אוהב.
הילד חבש כיפה ועל כתפיו היתה טלית....
עידו כל כך התרגש מהעוגה.
שמחתי שיכולתי לעושות את זה בשבילו.


מכאן אני אאחל לעידו
שכל חלומותיו התגשמו,
שהשמחה תהיה מנת חלקו.
שעידו ישאר עידו,
נער מקסים ואהוב.
נער חם ואוהב.
נער חכם ונבון.
נער שאורי ממש מעריץ...
מחקה אותו ומנסה לדבר כמוהו.
כשאני רוצה שאורי יעשה משהו, או יאכל משהו שהוא לא מוכן לטעום,
אני תמיד אומרת כבדרך אגב,
עידו מאד אוהב לאכול את זה וזה,
או עידו, ממש עושה את זה וזה בכייף.
ואורי מייד טועם או עושה, הרי עםן לעידו זה טוב גם לו זה מעולה....
זהו אני מסיימת כאן,
שיהיה יופי של ערב.
(אני מקווה שהנושא החם לא ישתנה כי יש לי מה לומר.... ואין לי זמן עכשיו לעוד פוסט....)