אני אמא

הבקר שמעתי שדבורה עומר נפטרה.

התעצבתי מאד.

כל כך אהבתי את הספרים שלה כילדה כנערה וכמורה.

בזכות ספריה למדתי הסטוריה.

(אני מאלה ששעורי ההסטוריה בבית הספר שעממו אותו עד יאוש)

בזכות ספריה למדתי על אהבה, על כוחות של בני אדם.

את "לאהוב עד מוות " קראתי אולי מאה פעם. ואז גיליתי אצל אמי בספרייה את הספר שיצא עם מכתביה של זוהרה לביטוב.

"זהרה לביטוב חייה הכתביה" ספר שאני חוזרת אליו בכל פעם מחדש.

הכריה שלו כבר קרועה, הדפים צהובים. 

ואני אוהבת את הספר מאד.

על איתמר בן- אב"י למדתי מ"הבכור לבית אב"י".

"דפי תמר"  "אמא עשרה" ו" אמא עשרה פלוס" ליוו אותי בגיל ההתבגרות.

על קרשינדו שמעתי ברדיו - שבילדותי היה בו שעה לאם ולילד, עם סיפורים בהמשכים, כל כך רציתי אז לעבוד ברדיו.

על כפר הנוער "בן שמן" קראתי ב"חבורת עלומים" ואז רציתילגור בפנימיה.

על כוח רצון והתמדה למדתי מ" אני אתגבר" ועד היום אני חושבת שזה אחד הספרים היפים שקראתי.

כשאבא מבקש לקנות לאיל ספר מתנה לא פעם אני מציעה לו מספריה של דבורה עומר,

ואני כבר מחכה שאורי יהיה בגיל המתאים לקרוא אותם.

(כן אני יודעת יש כאלה שכבר מתאימים לו, ואנחנו אכן לוקחים אותם מהספריה"

אני זוכרת שהייתי ילדה היתה מגיעה הספריה הניידת על יד הבית בו גרנו,

הייתי מחכה כדי להיות ראשונה, שלא יקחו לי ספר של דבורה עומר, הספרן 

(שאם אני זוכרת נכון היה גם הנהג..) היה שומר לי בצד את הספרים.

דבורה עומר נפטרה ,

ספריה כאן, כך שגם היא כאן. 

עוד כמה וכמה דורות של ילדים,

שלא אוהבים שעורי הסטוריה ילמדו על תולדות עם ישראל בעת החדשה, מספריה.

יהי זכרה ברוך.