אני אמא

או יותר נכון לומר לומדים לשחרר.

היום בפעם הראשונה הלך אורי מיד מבית הספר לחברה לכיתה.

אתמול אמא שלה התקשרה ואמרה שהילדה רוצה שאורי יבוא אליה,

שאלתי את אורי אם הוא  רוצה והתברר שכן,

בגלל שהיינו בחוג קבענו להיום.

האמא האמרה שתאסוף את אורי מבית הספר ותקח אותו ישר אליהם,

אני... נלחצתי - מה אני לא אקח את אורי מבית הספר???

                   מה אני לא אראה את הבן שלי כל היום???

אז... הבנתי אני צריכה לשחרר.הבוקר בפתק שכתבתי לאורי לכריך כתבתי לו שהוא הולך אחרי בית הספר לחברה.

ושנתראה בערב,

וצבת לי בלב,

וידעתי שזה הדבר הנכון לעשות.

בצהרים כשאספה האמא את הילדים היא התקשרה אלי לומר לי שהיא בבית הספר ואספה את הילדים,

והיא לוקחת את הילדים אליה הביתה. היא שאלה אותי עם להתקשר כשהם יגעו הביתה,

היא הבינה שקשה לי לשחרר וכל כך עזרה לי, ועל כך אני מאד מודה לה.

אחרי כשעתיים התקשרתילשמועמה קורה, אורי נהנה,

אכל.. שיחק כדורגל.. צפה בטלוויזיה, 

האמא חזרה ואמרה לי כמה שהוא מקסים ומנומס (מיד ירדתי 5 ק"ג מנחת)

בערב אבא הלך להביא את אורי הביתה.

מסקנות-

לשחרר.

זה קשה אבל חשוב.

משעמם בבית בלעדיו.

הילד שלי גדל להיות ילד מקסים ואהוב.

כשאורי לא כאן שקט בבית, ואין מליון וארבע בובות פליימוביל על הרציפה.

ערב נהדר.