אני אמא

אתמול צפיתי יחד עם אורי בתוכנית עובדה בה היתה כתבה על איל אח של אורי.

הייתי מאד סקרנית לראות את התגובות של אורי לכתבה.

אורי ישב מול הטלוויזה פעור פה, וצפה בטלוויזה, מרוב התרגשות הילד בקושי מצמץ בעיניו.

בזמן הפרסומות שאלתי את אורי מה הוא חושב על הכתבה,

אורי ענה לי שזו כתבה מעניין ויפה אבל גם עצובה.

כי מראים שם כמה קשה לאיל.

נכון אמרתי לאיל באמת קשה ולמרות כל הקשיים הוא מתגבר עליהם,

עובד קשה ובסוף מצליח.

מה אמר אורי, איל לא יודע למלא בקבוק במים,

הוא יודע, רק קשה לו לסובב את פית הבקבוק לעבר ברז המים,

הוא יודע שזה מה שצריך לעשות, אבל הביצוע קשה.

לאורי היה קשה להבין.

הוא אמר לי אז לאיל קשה יותר מלילדי תקשורת בבית הספר,

לא אמרתי לו, איל מתמודד עם הבעיות שלו

הם עם שלהם,

ואתה עם שלך.

לכל אחד יש דברים שהוא צריך להתמודד איתם.

זו לדעתי הפעם הראשונה שאוריקי התמודד עם המורכבות של איל.

עם הקשיים הרבים והיה לו קשה.

בסוף הכתבה מצויינת בר המצווה של איל,

אורי התאכזב, מזה חצי שנה הוא מחכה ומתאמן עם שיר לכבודו של איל,

ופתאום ראה את זה בטלוויזה בלעדיו,

הסברתי לאורי זו היתה רק חזרה, הבר מצווה בסוף החדש, הילד נרגע.

שוחחנו עוד על קשיים והתמודדות, על כוח רצון אהבה ותמיכה.

אחרי שנגמר המשדר אורי אמר שהוא כל כך מחכה כבר לבר-מצווה ושהוא אוהב את איל מאד,

ואז בקש את הסלולרי שלי וכתב לאיל הודעה:

"איל זה אני אורי ראיתי את התוכנית עליך ואני מאד מתרגש מאורי"

והוסיף המון לבבות בכל מיני צבעים ככה שיהיה שמח.

התשובה מאיל לא איחרה לבוא : היי אורי , אני אוהב אותך מאד מאיל"

הבקר אורי קם וסיפר שהוא חלם על הבר-מצווה של איל שכולם יהיו שם,

ושיהיה שמח וכלם ישירו עם איל ואפילו ירקדו.

במקרה הזה חלומות אכן מתגשמים,

ואורי באמת ישתתף בחגיגה.