אני אמא

אתמול בבוקר בילינו  בטיפת חלב.

שקלו את אוּרי שלנו והוא שוקל כבר 5.720 ק"ג

מדדו את אורכו 57 ס"מ

ואת הקף הראש 40 ס"מ

אוּרי שלנו גדל יפה.

אחר כך אוּרי קיבל חיסון.

 הוא כל כך נעלב ובכה כשהאחות דקרה אותה, ואני הרגשתי שאני תכף הולכת למצוא את הבן שלה ולדקור אותו..... למה היא מכאיבה לבן שלי??

האמת שהיו לי המון התלבטויות בקשר לחיסונים.

לא יכולתי להחליט עם לעשות אותם בכלל,

לא יכולתי להחליט אולי לדחות אותם...

אולי לתת רק חלק מהם...

בסוף אחרי הרבה חשיבה, קריאה והתייעצות החלטתי לעשות על פי התוכנית.

עדיף שיכאב לאוּרי מעט בחיסון מאשר שהוא חלילה יחלה באחת מן המחלות המפחידות ההן.

אחר כך הלכנו לרופא והוא בדק את המתוק ואמר שהוא מאה אחוז הרגשתי כזו גאווה.... נתנו למדהים שלי ציון מעולה.(מורה תמיד תהיה מורה.)

אחר הצהרים לאוּרי שלנו היה קשה, כנראה שכאב לו. הוא כל כך בכה ונידנד, וזה כל כך לא אופייני לו, אוּרי שלנו הוא תינוק חייך.

חיבוק של אמא לא הרגיע, איפלו אמבטיה לא עזרה ולאקמולי לקח זמן עד שהשפיע, ועד שזה קרה, אני ממש הרגשתי רע עם התינוק שלי. כמעט התחלתי לבכות איתו יחד.

אף פעם לא הבנתי את זה שאמא שלי היתה אומרת שהיא כואבת איתנו,

אתמול הבנתי. זה באמת כאב פיזי אמיתי.

יש לי משהו נורא מוזר.

לאוּרי יש מין אדמומיות מאחורי האוזן ומתחת לבית השחי. ופתאום גם לי זה קרה. אמנם זה דברים שקורים לי אבל בדרך כלל בסתיו או באביב ואנחנו עוד רחוקים מן הסתיו. מה פתאום עכשיו האם מתוך לויאליות והזדהות עם בני היקר?

יום נפלא שיהיה.