אני אמא

סוף סוף אוּרי חוזר לעצמו.

חוזר לחייך ולצחוק בקול רם.

חוזר ל"פטפט" בשפתו הנפלאה.

חוזר להיות אוּרי שלי.

היה לנו חודש קשה.

 3 שיניים מתוקות שבקעו להן והכאיבו לאוּרי השלנו.

בעיות בעור שהוגדרו כאטופיק דרמטיטיס שהציקו לאוּרי והלחיצו את אמא מאד. בעקבות כך בפעם הראשונה קיבל התינוק שלי אנטיביוטיקה.

ולסכום...

וירוס מעצבן שראה שזהו התינוק הכי הכי בעולם אז.....

התיישב בבטנו של בני. ואוּרי שלי סבל משלשולים והקאות וחום גבוה.

ואני?

ישבתי איתו ובכיתי איתו ולא ידעתי איך להרגיע אותו.

בגלל העור אסור לרחוץ אותו יותר מידי. אבל אחרי כל החלפת חיתול חיבים לשתוף כי הטוסיק כל כך אדום.

ואוּרי בוכה כי כואב לו, בבטן וכואב לו העור, ומציק בטוסיק.

ככה במשך שבוע וחצי.

אז הפסקנו עם הירקות, כי פחדנו אולי הם אלה שגורמים לצרות.

והפסקנו עם הפירות.

וחזרנו למטרנה בלבד....

שבוע וחצי של חוסר שינה ודאגות עד אינסוף. וכמובן שבעבודה חיביים לתפקד נהדר כאילו.... מזל שאני במקום שמכירים אותי במקום שאוהבים ומכבדים אותי.

כל כך קשה להיות במייטבי כשאני כל כך דואגת.

זה היה כל כך עצוב כשכאב לו.

אני כזו גדולה וחזקה - לא יכולתי לעזור לו. (רק לחבק חזק ולומר שאני אוהבת)

לא יכולתי לקחת את הכאב ממנו. (רק להקל מעט עם אקמולי ומשחה לטוסיק)

כל כך רציתי לקחת את האיכס ממנו אלי.

ושאורי יהיה כמו תמיד.

עכשיו לשמחתינו הרבה, אוּרי כבר בריא.

הוא צוחק בקולי קולות.

מחייך לכולם.

משוויץ בשלשת שיניו החדות (אוי זה כואב כשהוא נושך, ממש ממש כואב)

לאט לאט אנחנו חוזרים לתת לו אוכל נוסף.

הוא מגיב היטב.

הנה אוּריון קורא ספר.