בכל ערב, בערך בשש וחצי אוּרי מתחיל להראות סימנים של " אני עייף, רוצה אמבטיה ..."
ואז..
אבא
מוציא את הרגלים של האמבטיה.
פותח את המים החמים,
מוציא את האמבטיה,
הגיטרה (זה המגן של הליטף שלי נראה כמו גיטרה ולכן קראתי לו כך)
מארגן את הסבון,
ברווז האמבטיה (המתנה הראשונה שאבא קנה לאוּרי יום אחרי שהגיע הביתה),
את הסבון (קמיל-בלו סגול או ורוד)
כוסות
וממלא לאוּרי אמבטיה נעימה.
בנתיים אני...
מפשיטה את המתוק.
ושרה לו שירים.
מתפעלת מן הטוסיק (זה משהו הטוסיק הזה שלו)
ואז....
אמבטיה.
באמבטיה אנחנו שרים ..
אני רוחץ ידיים...
והסבון בכה מאד.
ואז מגיע הכיף...
אמא מוציאה את התינוק מן מים.
לוקחת אותו להתלבש.
מורחת אותו במחשה של העור....
מלבישה שיכבה
ועוד שיכבה.
ואורי כבר רעב נורא....
לאחר מכאן אני לוקחת את אוּרי לסלון שם מחכה הבקבוק.
Quiet Time
אבא מדליק רק אור קטן.
ואני לוקחת את אורי לידיים מחבק חזק
נותנת לו לאכול
ובנתיים
מספרת לו על היום שעבר עלי.
מספרת לו כמה אני אוהבת אותו
כמה תמיד חלמתי על ילד בדיוק בדיוק כמוהו.
כמה זה כיף להיות אמא
ואמא שלו במיוחד.
אני מספרת לו מה יהיה מחר.
ואוּרי?
אוכל ומקשיב....
כשהוא מסיים לאכול הוא דורש מיטה.
אני לוקחת אותו למיטה.
שרה לו שיר (פזמון ליקינטון)
מכסה אותו.
נותנת מוצץ.
אוּרי מיד מחפש את הכלבלב הדובי או הקופיף. כדי לחבק.
אני מאחלת חלומות של זהב.
ומבטיחה לבוא ברגע שיקרא לנו.
אלה רגעי הכייף הכי הכי גדולים ביום שלי.
רגעים של שקט ושלווה.
רגעים של קסם.
ליל טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
