אני אמא

עוד מעט ישבו אבא נעם ואמא אביבה לראות את בנם לדקה אחת קטנה.

אחרי כל כך הרבה זמן דקה אחת קטנה.

לפני שהפכתי לאמא בכלל לא הבנתי את הקשר הזה, את כוחה של הורות,

את הרצון הזה להוריד את הירח בשביל הבן שלי - אם זה מה שיגרום לו אושר/הגנה/שמחה/בריאות/הצלחה.

לא הבנתי את העוצמה הענקית הזו, עוצמה שלפחות אצלי בכל יום ויום גדלה.

מן כוח כזה אדיר. מין רצון כל כך חזק להגן לשמור לתמוך.

לא מסוגלת לחשוב בכלל על התחושות,

הרגשות והמחשבות של הוריו של גלעד שליט - על נעם ואביבה שליט.

לא יכולה לחשוב על הלילות,

                         על ימי החול 

                         החגים

                         השבתות.

היום כשאני אמא בעצמי אני בטוחה שצריך לתת כל דבר בעולם

כדי ש-

הילד הזה, הנער הזה, האיש הזה, יהיה בבית.

הלוואי שהקלטת הזו היא אות מבשר על חזרתו הקרובה של גלעד הביתה.

הלוואי שהקלטת תתן למשפחת שליט כוח לעוד ימים של צפיה (אלוהים שרק לא תהיה ארוכה מידי).

הלוואי ....

חג שמח ושבת שלום,

ולמשפחת שליט, חיבוק גדול מאיתנו פה בירושלים.

השעה 16:10

ראיתי עכשיו את הקלטת.

הוא חי!

זה מה שחשוב גלעד שליט חי!

 מדבר ברור,

  קורא,

   עומד,

    מחייך חיוך קטן.

     עייף מאד עייף.

הבטן התהפכה לי, הרגשתי צמרמורת, ודמעות זלגו מעיניי.

עכשיו...

שרק יבוא כבר הביתה!

חג שמח!

פעולה קרקעית... ממש מפחיד.

בבית ספר כמה מורות סיפרו על בנים ובנות שמשרתים בעזה.

על צוי 8 שהגיעו אתמול בלילה או הבקר מוקדם.

על פחד ולחץ.

פתאום ראיתי מורה ועוד מורה ועוד אחת עם תהילים ביד.

כאלה שאף פעם לא ידעתי שיש להן זיקה כלשהי לדת.

ואני עובדת עם האנשים האלה מעל ל-20 שנה.

כנראה שכשאדם ממש ממש אובד עיצות וכל כך בלחץ אדם נאחז בכל.

ואני,

רק אמרתי לעצמי

וגם להן....

כמה טוב שאוּרי שלי רק בן שנה ושבעה חודשים....

ואז,

אחת ועוד אחת והשלישית והרביעית אמרו לי...

כשבני נולד הייתי בטוחה שהוא למלחמה לא ילך..............

שיהיה שלום ושקט ושלווה עד שהוא יהיה בגיל המתאים.

והנה הם כבר במילואים והם הולכים למלחמה.

זה מתסכל כל כך מתסכל.

אז אלוהים שמור לנו עליהם.

כי אנחנו לא יכולים לשמור עליהם.

ותן שקט ושלווה בארץ הזו.

ושרק יגמר כבר מהר.

מאז גיל שמונה עשרה, אז ניתנה לי זכות הבחירה, יום בחירות בשבילי היה ליום חג.

ככה אני מרגישה היום, יום חג.

חג של הזכות שלי כאזרחית בוגרת במדינת ישראל.

הייתי בבית-ספר בבקר לעבוד קצת בשקט,

ראיתי כל כך הרבה אנשים באים להצביע, זה עשה לי טוב בלב.

הבקר סיפרתי לאוּרי שכשאקח אותו מלאה אנחנו נלך יחד להצביע.

בשקט בשקט נכניס איזה פתק שאנחנו הכי אוהבים, נשים במעטפה, ונגיד תודה לאנשים ששם.

וככה....

עוד מעט אלך לקחת אותו לקלפי,

אתן לו את המעטפות ואת הפתקים, ואעזור לו להכניס את הפתק למעטפה...

ולשלשל בתיבה.

אחר כך נלך עם אבא להצביע.... וגם אבא יכנס עם אוּרי מאחורי הפרגוד ויאמר בו את האני מאמין שלו.

אני לא יודעת מה וכמה הוא הבין וזה גם לא משנה,

כי -

אני מאמינה שככה מחנכים לדמוקרטיה - בעשיית דמוקרטיה.

גם את האחיינים שלי לקחתי לבחירות.

הגדול מבינהם, בכה נמרצות אחרי ההצבעה הוא רצה עוד פעם בחירות.....

והסברנו לו ש.. עוד כמה שנים יהיו שוב בחירות.

אז זהו אני הולכת להתארגן, לחגוג את חגיגת הדמוקרטיה הפרטית שלי.

And may the best man win.