אני אמא

יום שני,

היה יום ארוך ארוך!

1. בבוקר התארגנו ויצאנ ולבית הכנסתהמשפחתי שלנו לבר-מצווה של ניר, בן של בת-דודי המקסימה גלית.

     אני אוהבת ללכת לשם, מזכיר לי מאיפה באתי לאן אני הולכת ואת מי אני לוקחת איתי במסע של החיים.

2. פגשתי את בנות הדוד שלי, אני כל כך אוהבת אותן. פגשתי גם את בן הדוד שלי והילדים הכל כך מתוקים שלו!!

3.אורי איבד, ומצא את הכיפה שהוא אוהב, זו שקיבל במסיבת תורה בכיתה א'.

4. אורי עזר לאבא שלי, אמרתי לו תודה שעזרת לסבא,

    אורי ענה לי, 

    אמא זה סבא שלי אני מאד אוהב אותו ואני תמיד אעזור לו. 

    הרגשתי שהצלחתילהעביר את המסר שכל כך היה חשוב לי להעביר,

    משפחה זה הכי חשוב בעולם.

5. נפרדנו מאחת הנשים המקסימות שהיתה איתנו בקרמיקה, היא עוברת לחיות בעיר אחרת.

    האישה המקסימה הזו קנתה לכל אחת מאיתנו מתנה, ולא שכחה לקנות גם לאורי,

     בובת אריה, זאת כי הסברתי לה פעם ששחל זה אריה בעברית. (או ככה לפחות אני חושבת...)

זהו להפעם,

תחשבו טוב יהיה טוב!!

אורלי

חזרנו עכשיו מהר הרצל.

השנה החלטנו לקחת את אוריקי איתנו, שיכיר גם את אותם גיבורים מבני משפחתנו,

את חלקם אף אנחנו לא הכרנו פיזית.

 אנחנו גדלנו על סיפורם,

במסגרת שנת המשפחה בכיתה ב' חשוב היה לי שאוריקי שלנו יכיר גם אותם.

הבקר התחיל בלקנונרות נשמה בסופר הקרוב,

חמישה במספר.

שלושה בני דודים של אבא.

דוד שלי.

ודודה האהוב של אמא שלי.

אבא בצדק אמר שכדאי לעלות על הרכבת כאן ע"י הבית, כי אחרת יהיה עמוס מאד.

ואכן בחכמה רבה כך עשינו.

כבר אחרי תחנה הרכבת הקלה התמלאה, המוני המוני אנשים היו ברכבת.

הגענו להר הרצל, וירדנו, המוני אנשים הלכולכיוון ההר,

המון המון  חיילים - בכומתות מכל הצבעים ובמדים שונים.

הלכנו עם כולם ותוך כדי סיפרנו לאורי על תגי היחידה השונים,

על הכומתות והמדים, הכי הרשימו את הנסיך המדים הלבנים שלי חיל הים...

בהר הרצל שינו את הכניסהוקצת התבלבנו, היו שם המון שוטרים וחיילים,

היו חיילים עם עמדות מחשב שעזרו למצוא חלקה שורה..

חילקו מים, פרחים, נוסח של תפילה בדף קטן וכיפות למי שלא היה.

אבא היה מספיק חכם כדי לרשון במדוייק את מקום קבורתם של בני דודיו.

הלכנו עם ההמון ומצאנו את המקום,

הבינו איתנו את אורי, ששמע על האנשים, הבאנו איתנו נר נשמה וגפרורים, 

וזר פרחים קטן.

משפחתו שלאבא כל כך התרגשה מכך שהגעהו לשם.

הראשון שבקרנו אותו היה מאיר צינוירט .

אחר כך הלכנו לבקר את מתניה צינורט , שהיה אחיו של מאיר, הקברות נמצאים כל כך קרוב זה לזה.

לבסוף הלכנו לבקר את קיברו של מאיר מינץ, בן דד נוסף של אבא שהיה סא"ל בגבעתי ונפל אף הוא.

בדרך סיפרנו לאורי על כך שהקברים כולם דומים,

על צוללת דקר,

על חיילים אלו ואחרים, 

על אלו שנפלו,

ואלו שבזכותם אנחנו כולנו כאן.

משם הלכנו למשפחה שלי.

אצלנו נופלים הם בני דור תש"ח בתחילת בית הקברות הצבאי.

ראשון הלכנו ליעקב-חי מזרחי, אחיו של אבי, דוד שלי. שלצערי לא זכיתי להכירו.

הנחנו זר הדלקנו נר.

ואז הלכנו לקברו של אוריאל לוי, דודה האהוב של אמי.

שגם הוא נפל בתש"ח בקרבות על ירושלים, איש חיל הרפואה היה אוריאל (שכולם קראו לו אורי)

ע"י הקבר עמדה קצינה בדרגת סגן, קצינה בחיל הרפואה, עמדה שם עד שהגיעו בני משפחה, שלא יהיה קבר ללא מבקר.

חזרנו לחלקה של דוד שלי.

שם סבא אהרן - אבא שלי מוקף בילדיו ונכדיו השבט שהוא בנה לו,

וסיפר לכולנו על אחיו. (כל כך רוצה לצרף תומנה ישרא לא נותן לי..)

על היום בו נפל.

על הגעגןע.

היתה צפירה, ויזכור ונאומים והתקווה שכמו שאורמים תמיד "ביד המורה"  שרנו בקול רם ובגאוה.

ואז התחלנו לחזור הביתה,

שם ראה אורי עוד חיל חיל הים ובקש להצטלם איתו.

(ישרבלוג לא נותן לי לצרף תמונה..... מעצבן הישר הזה.)

יצאנו לרכבת הקלה נסענו לרמת אשכול, לבית הישן שאנו גדלנו בו.

(גם כאן רציתי לצרף תמונה..)

הלכנו למרכז ברמת אשכול אכלנו פאלפל..(ואורי אכל המבורגר)

נפרדנו לדרכנ.

יום הזיכרון.

תשע"ה.

המחשב הנייד שלי נפל ושווק חיים.

בשבילך כל דבר קטן אני צריכה ללכת לחדר עבודה להדליק את הנייח...

שלוקח לו שעות להדלק.

לחכות...

ורק אז להתחיל לעבוד.

ופייר אני מתעצלת,

מה שאני יכולה אני עושה  בטלפון, והשאר מחכה לשעת כושר כמו הרגע....

אז זהו נובמבר נגמר.

חגגתי 53.

היה לי ממש כייף.

אורי ואבא פנקו אותי באותו יום.

אוריקי מרב התרגשות שיש לי יומהולדת התעורר בארבע וחצי או אולי חמש

כדי להכין לי את הצלחת הממתקים.

בבקר עם צלחת ממתקים ומתנות-

ספר ודיסק (בעצם שלושה דיסקים של כוורת)

גם אני נתתי לאבא ואורי מתנות,

לאורי נתתי ספר מהסדרה של גלילה רון פדר-עמית. על מלחמה ששת הימים,

חשבתי שזה יהיה דרך נחמדה גם להכיר לו את גלילה רון ]פדר-עמית וספריה

וגם ללמוד וךהכיר קצת את מה היה כאן פעם.

בנוסף כדי לענות גם על הצורך שלו... הוספתי שתי חבילות של סופרגול,

הילד היה מאושר, וגם אני.

לאבא גם קניתי ספר, זו תמיד מתנה שמשמחת אותו.

החלטתי שבא לי שאורי ישאר איתי, ולא שלחתי אותו לבה"ס.

הלכנו לסרט שהוא ואבא מאד נהבנו ממנו,

אני בעיקר ניקרתי...

הלכנו למסעדה שהיתה טעימה.

בערב באה חברה שלי, והיה ממש כייף.

היה לנו גם יום הורים,

אורי בסדר גמור,

צריך לשפר את כתב היד- טוב המורה לא ראתה את הכתב של אבא.

וצריך לכתוב יותר במפורט.

בכלל עיניין הכתיבה קצת יותר קשה לו.

ויחד עם זאת הוא הפסיק לפטפט בשיעורים.

והוא עוזר וחבר טוב לחבריו לכיתה.

במדעים הוא מצטיין.

ובחשבון גם.

בקיצור רק נחת יש לי מהנסיך.

הוא התחיל ללכת לחוג של מבוכים ודרקונים,

וממש ממש כייף לו.

זה יחד עם חוג קרמיקה ונגינה על פסנתר

(בעוד חודש יהיה קונצרט, והילד בהתרגשות רבה)

יש לנו ילד ממש עסוק.

אני זוכרת שפעם אמרתי שמספיק חוג אחד בשבוע,

היוםן אני רואה, שכשהילד לא בחוג או עם חבר הוא כל הזמן מול המחשב או מול הטלוויזיה,

אז עדיף שילך לחוג...

זהו סקירה קצרה על השבועות האחרונים.

אנחנו בציפייה לחנוכה,

לחופשה לנרות לאור ולסופגניות (אורי כבר מסוכות זולל אותן במרץ)

לאורחים ולמתנות.

מחפשת לקנות מחשב נייד חדש במחיר סביר.

יום נפלא!!