אני אמא

כשאוריקי היה קטן היה לו את קופיפי, וקופיף הלך לאיבוד בתחנת הדלק.

אצל המטפלת היה לו כלבלב קטן חום וחסר עין שאותו הוא מאד אהב,

לאה נתנה לו אותו בסוף שנת הלימודים.

ומאז אוריקי צמוד אליו.

אורי יודע שיש דברים שאנחנו לא מרשים לו לעשות..

כמו לטפס על השולחן או להשאיר את ברז המים פתוח,

והוא...

אוהב לעשות את זה.

כשאני שואלת אותו למה הוא עשה את זה,

 לילד יש תשובה מן המוכן...

"כלבלבי אמר לי לעשות.."

או "אמא של כלבלבי אמרה לי."

לפעמים סבתא של כלבלבי באה אלינו לביקור,

הוא ממציא לה שמות מוזירים...

מכין לה לאכול ומטפל בה כיאה לאורחת כבוד בביתנו.

כשאנחנו מנהלים שיחה שלנו,

ואורי רוצה להשתתף בה אך לא ביוחד יוע מה לומר,

הוא אומר...

אמא של כלבלבי גם אוהבת את זה...(ומכניס א הנושא עליו אנחנו מדברים..)

או כשהוא לא רוצה ללכת לישון ופוחד מהחושך הוא אומר לנו...

"מה לעשות אני לא יכול ללכת לישון כלבלבי מאד פוחד."

כלבלבי מלמד אותו דברים לא יפים. ומילים לא יפות.

כלבלבי אומר לו לעשות את כל הדברים שאמאבא לא מרשים.

כל יום הולך כלבלבי איתול גן, וחוזר הביתה,

אני חייבת לציין ש"כלבלבי מאד אוהב ללכת לגן, וכיף לו שם."

(דיווח עדכרני שאורי נתן לנו אתמול.)

וכלבלבי כיאה לבובת פרווה קטנה וחסרת עין,

מקבל הכל בכניעה

(אני כל כך רוצה לקחת את כלבלבי להכניס למכונת הכביסה ולכבס אותו,  כד שיהיה לו ריח נעים, אבל לא נותנים לי  אותו...)

אוּריקי היה היום בגן,

לשמחתי הוא  נפרד בקלות...

והיה בכיף בגן, הוא אפילו היה אבא של שבת.

 באנו לגן ראינו את הילד עם כיפה על הראש...

הילד היה מאושר.

וסיפר לנו שעה קידוש וגם חילק לילדים חלה אחרי שעשה המוציא,

בכל יום שישי בבית,

אני  מדליקה נרות,

אבא עושה קידוש

ואורי עושה המוציא,

כך שהוא מכיר את הטקס,

אבל בגן זה חידוש עבורו.

הרבה ילדים לא באו, הרי זה יום שישי, ואחרי חג,

כנראה שאנשים נסעו להם,

אנחנו העדפנו שאוריקי יחזור ליום קצר. ככהיהיה לו קל יותר.

וכשהוא היה בגן,

אמא סידרה קצת את הבית,

רחצה קצת כילים, העבירה סחבה רטובה על הריצפה.

ואז הרגיע זמןן הכיף,

אבא ואני לטייל הלכנו.

רצינו ללכת לקניון הקרוב לשתות קפה,

אבל,

כמו שכבר קרה לנו היו מליון אנשים והחלטנו לא מתאים לנו.

אז נסענו אחת השכונות הסמוכות.

בדרך מצאנו את עצמנו אבא ואני שרים שירים של אורי...

"הנה סמי הכבאי..."

מצאנו את עצמנו אומרים אחד לשני...

"אוי מה נעשה יש שריפה צריך לקרוא לסמי."

אורי שלנו כל כך אוהב את הסידרה הזו.

מאד הצחיק אותנו שאנחנו מדברים בשפה שלו,

שרירים את השירים שהוא טוחןן לנו במוח איתן.

אבא גם אמר שהוא מוצא את עצמולא פעם מדבר בשפת אורי.

האמת שגם לי זה קורה.

פעם לפני אורי חשבתי

שאני...

אדבר בפתו??

שאני...

אתיילד???

שאני...

והנה כן זו אני....

אז להתראות ותשמרו על כללי הבטיחות באש!!

שלא ממש מיועד לאכילה,

הבנאדם, החליט שהוא מתחיל את צום יום-כיפור כבר בתשע באב...

אבל...

בלדבר ולהביע דיעה הוא יודע נפלא.

הלכנו לסבא וסבתא,

הילד בקש מסבתא בלון,

סבתא, אישה לא גבוהה...

היא לא הגיע למקום בו היו הבלונים,

אז הוא אומר לה,

"סבתא תעשי ככה", ונעמד על קצות האצבעות,

והיא כמובן נעמדה על קצות האצבעות,

כשגם זה לא עזר,

אמר לה אוריקי, "סבתא, מה הבעיה קחי שרפרף..."

סבתא לקחה שרפרף, ואורי קיבל בלון.

השארנו אותו אצלם ונסענו לעיניננו,

כשחזרנו סיפרה לי סבתא שאורי אמר לה,

"סבתא אני מאד אוהב אותך ואת סבא, אבל אני מתגעגע לאבא ואמא שלי..."

ככה כדי לא להעליב ...

הלכנו לנו ברחוב ואורי הריח ריח לא נעים,

הוא שאל אותי ממה זה,

ולא ידעתי לענות לו,

הוא פנה לאישה ברחוב ושאל אותה...

"אישה אולי את יודעת ממה הריח הזה??"

הגברת, ענתה לו שהיא לא יודעת והיא מציעה שיסתום את האף עם האצבעות...

במשך חצי שעה הלך לו ככה אוריקי ברחוב...

שאלתי את המתוקי שלי,

אוריקי למה בכית בלילה כל כך...

הוא חשב וחשב ואמר לי...

"אמא מאד התגעגעתי לבוקר אז בכיתי קצת".

ישבנו בבית קפה,

אוריון אכל בורקס,

כשסיים הוא ביקש ממני מגבון לנקות ידיים,

לא היה לי,

אז הוא הלך למוכרת ואמר לה..

"אכלתי בוקרס טעים, ועכשיו אני צריך לרחוץ ידיים, איפה יש כיור עם מים??"

התהלבתי ממנו,

בלי חשש בלי בושה בלי עקבות,

הוא מבקש מה שהוא צריך,

קודם ממני הקרובה אליו ואם אין לי מענה הוא מוצא מענה  אצל אדם אחר.

אז זהו שאם הפה לא אוכל לפחות הוא מפיץ  ומרגניות...

יום טוב!