אני אמא

אז ככה,

נסענו לעין-כרם לפגישה עם פרופסור רז להתייעצות בעינין הסכרת המסרבת להתאזן שלי..

אמרנו כמובן לאוּרי שאנחנו נוסעים לרופא של אמא..

בדרך הוא שאל אותי..

"אמא אנחנו נוסעים לליוויתנית??"

ברגע הראשון לא הבנתי - "לווינתנית??"

"כן" אומר הילד.

ואז הבנתי אוּריקי התכוון לדיאטנית.

מענין איך היא תגיב על ההברקה הזו!

הייתי אתמול בבית הספר...

כן אני יודעת שאני בשבתון,

אבל...

בקשו ממני עזרה בעיניין המחשב אז הלכתי עם אוּריקי יחד.

אורי נכנס לכיתה א'  של המורה יפה,

שכמובן כבר כמעט מסודרת  לחלוטין הרי זו יפה...

לקח לו ספר...

וישב על יד אחד השולחנות...

הילד כבר מוכן לכיתה א'.

(ואני בתוך ליבי רציתי לצעוק... ילד שלי אל תגדל לי כל כך מהר!!)

ויחד עם זאת...

מאז שאוּרי יצא לחופשה וקיבל מלאה את הכלבלב שהוא אהב,

והמוצץ שלו,

הוא לא נפרד מהם...

למרות שבבית הוא כבר ממש נגמל מהם.

ממש הלך לישון בלי מוצץ, בכלל לא בקש מוצץ.

אני לא רואה סיבה להלחם בזה..(למרות שזה די מעצבן המוצץ הזה בפה.)

הרי אולי זה חלק מהמעבר? או חלק מהפרידה מלאה?

אז זהו שהוא עוד לא ממש גדל!!

אוּרי ילך לגן של נעמי...

לי יש חברה טובה שחיה בארה"ב בשם נעמי,

אותה אוּריקי ראה פעמים...

פעם כשהיה תינוק קטן קטן,

ופעם לפני שנה כשהיא באה לארץ לחגוג בר-מצווה לבנה.

נעמי כנראה עשתה על אוּריקי שלנו רושם ענק כי...

הוא אומר שהוא הולך לגן של נעמי,

לא  נעמי חברה של אמא אבל נעמי אחרת...

והיא גם יפה וחמודה כמו חברה של אמא...

מצחיק, כל כך מצחיק!

בקר טוב!

אוריקי מבקש מאבא שירים אותו...

"אבא בידימי.."

אבא:" אורי אתה כבר גדול וכבד קשה לי להרים אותך"

אורי: " טוב אז אני ארים את עצמי..."

אורי מחזיק את הגב שלו  והולך ככה כמו זקן...

"אמא תראי אני מרים אותי.." אומר אוריקי.

 יש לנו בבית חלון, כשפותחים אותו יש ממנו רוח מאד חזקה ...

אוריקי אומר לנו...

"אמא, אבא תראו איזו רוח מפוארת יש בחוץ"

פאר תוצרת ירושלים...

אנחנו באוטו, נוסעים -

ואוריקי כבר חסר סבלנו בכסא שלו,

אז הוא אומר...

"נו, מה קרה ל...(כאן בא שם המקום אליו אנחנו נוסעים..)

הרי העולם כולו עומד לרגליו, ובא אליו..

אויש היו לי כל כך הרבה דברים בראש והם פשוט ברחו...

לא נורא כשיחזרו אכתוב.

ליל מנוחה ושבוע נפלא שיהיה!!!

(רק שלא יהיה חם אין לי כוח לחום הזה!)

כשאבא נכנס לשירותים זה סיפור ארוך..

כאורך הספר אותו הוא לוקח..

ואבא אוהב ספרי פנטזיה עבי קרס.

ולמה אני מספרת את זה...

כי אורי לא אוהב שאבא הולך לשירותים לשעות...

איך שאבא מצהיר על כוונתו ללכת להתייחד עם הספר,

פורץ הילד בבכי.

נעמד בפתח השירותים..

ומסרב לתת לאבא להכנס.

ואז כשאבא אומר לו..

"אוריקי אני צריך לשירותים..."

לוקח אורי מאבא את הספר העבה ומביא לו ספר שלו,

ספר קצר שאוריקי אוהב.

אוריקי הבין את הקשר ההדוק בין עובי הספר לזמן ההעדרות של אבא.

לא פעם אורי אומר לי,

"המון שעות אבא בשירותים."

ומיד רץ להפריע לו.