אני אמא

המון זמן לא כתבתי, ולא שאין מה,

דווקא יש.

אני לא מצליחה לחבר את עצמי לכתיבה, וזה סימן לא טוב....

עכשיו אני ממש מכריחה את עצמי לכתוב.

אז מה היה לנו??

בקרנו בעוד גן,

ובסופו של דבר החלטתנו על הגן הראשון,

אני כל כך מקווה שהחלטנו נכון.

אני מלאת חששות ופחדים.

היינו בטיול שבת בגבעות הדרומית של מודעין,

אוּריקי שלנו הלך 3 ק"מ בשטח, הריח פרחים.

נהנה משקדיות, שר לכל שקדיה יומהולת שמח והשקדיה פורחת.

אוריקי היה כל כך גדול ועצמאי.

כל כך הייתי גאה בו,

בסופו של טיול אורי אמר לי,

"אמא אני אוהב את הפרחים האלה."

שאלתי את המתוק שלי מאיפה יש לו טוסיק כל כך חמוד,

הוא ענה לי...

מהאינטרט...

נו, טוף על שאלות טיפשיות מקבלים תשובות טיפשיות.

בימי שיש כשמברכים על החלה שאצלנו זה בדרך כלל לחמניה ...

אורי אומר שצריך לומר המוציא לחמניה ולא המוציא לחם.

וזה אחרי שהוא דורש שגם אני אחבוש כיפה כמו אבא וכמהו.

היינו בטיפת חלב, והילד שוקל 13.200 ק"ג וגובהה 89 ס"מ,

גדל לנו הילד.

האחות אמרה שיש לו טונוס שרירים נמוך בידים וצריך לתרגל איתו,

אני כבר מיד חשבתי על ריפוי בעיסוק,

אבל אמרו לי שזה מוקדם מידי,

נחכה עוד קצת ונראה.

אני מקווה שזה יסתדר מעצמו ועם תרגול שלנו בבית,

(הרבה פלסטלינה, ציור בצבעים גזירה במספרים מותאמים...)

ואם לא...

ריפוי בעיסוק.

זהו.

נקווה לימים טובים.

נשבר האף

שחקנו אוּריקי ואני עלה ספה.

ותוך כדי משחק אוּריקי נת ןלי בעיטה באף.

כידוע לכולם בעיטה באף גם מילד בן שנתיים זה כואב.

אמרתי לו "אוּריקי שברת לי את האף"

אוּרי ירד מהספה הלך לארגז כילים שלו והביא מברג לתקן לי את האף..

אבא מחנה אורי עוזר.

אבא ואני ידועים בכישורי הנהיגה "הנפלאים" שלנו.

נסענו לנו לטייל, ושוחחנו אבא ואני על חניה.

כמה ימים לפני כן,

לימדה אותי חברה שלי להחנות את האוטו בניצב למדרכה עם הפנים החוצה.

(ולא, אני עדיין לא יודעת לעשות את זה כמו שצריך)

אז אני השווצתי בפני אבא שאני יודעת ...

ואבא אמר...

"אני לא יודע.."

אז אוּריקי שכמובן רצה להשתתף בשיחה אמר לאבא:

"אבא אני יודע אני אלמד אותך...."

כי הטוסיק לא רוצה...

אוּריקי בן שנתיים וארבעה חודשים.

אני מאד רוצה לגמול אותו,

ואני יודעת שאסור לעשות את זה בכוח.

אני יודעת שצריך ללכת בקצב שלו.

אני יודעת...

אבל די,

בגלל האטופיק דרמטיטיס שלו הכל אדום וצורב לו,

 כי הכל לח שם כל הזמן והוא כל פעם אומר לי

באבוּ ציק (בעברית - בולבול מציק)

ברור לי שכשיהיה יבש שם יהיה פחות מציק.

לי זה ברור לאוּרי קצת פחות.

לצורך השיכנוע גייסתי את המטפלת שלו.

השיחה שהיתה בינהם התנהלה כך:

לאה: "עשית בבית קאקי?"

אוּרי: "כן"

לאה: "איפה עשית בטיטול או בישבנון"

אוּרי: " בטיטול"

לאה: "למה? אתה ילד גדול ..."

אוּרי: "כי הטוסיק לא רצה..."

עכשיו אני צריכה לדבר עם הטוסיק שלו......

וזה כבר בטח משא ומתן  אחר לגמרי.

ועכשיו קצת תמונות.....

וכפי שהבטחתי כמה תמונות מהנופש באשקלון.

שבת שלום!

נשבר לי...

אוּריקי לא הצליח להרכיב חלק בפאזל שלו,

הוא סינן לעצמו מתחת לאף...

"נשבר לי......."

אורי בקש שאשחק איתו אמרתי אני שותה קפה עוד כמה דקות.

בקש שאקרא לו סיפור ושוב עניתי אסיים את הקפה ואקרא לך סיפור.

ואז.. בקשתי מהילד נשיקה אז הוא ענה לי...

"את לא יכולה את שותה עכשיו קפה....."

משהו איתך...

בכל פעם שאנחנו עושים משהו שלא מוצא חן בעיני אוּרי הוא אומר לנו...

(אחרי ששמע אותי אומרת את זה...)

"זה משהו איתך...."

אני מקווה...

אבא לקח את אוּריקי לסופר.

אוּריקי פתאום שם לב שאני לא איתם,

והתחיל להגיד לאבא....

"אני רוצה את אמא שלנו..

אני מתגעגע לה."

אבא אמר לאוּריון,

"אמא בבית מחכה לנו".

אז אוּרי ענה

"אני מקווה... " קטן אמונה הבון בון שלנו.

זהו המקבץ להפעם.

אזכר בעוד ואכתוב כטיוטה.. ואז אפרסם.

יום נהדר.