אני אמא

אוף נמאס לי,

שוב אני צריכה לבלוע אנטיביוטיקה, וזה מרגיז.

בכלל כל המצב הבריאותי שלי מדאיג ומרגיז אותי...

אבל לא על זה רציתי לכתוב,

אורי אוהב לעשות עמידת ראש,

סיפרתי לו שפעם היה ראש ממשלה שקראו לו דוד בן-גוריון והוא אהב גם לעמוד על הראש.

יחד עם זאת קראנו בסיפורי התנ"ך, שאורי קורא לו הספר של אלוהים, על דוד וגוליית.

אורי רצה לעשות עמידת ראש,

ואמר לי:

"אמא אני רוצה לעשות עמידת ראש כמו דוד בן גוליית."

קראנו לאורי את הספר "תום החתול הכחול" של יפה טלרק

הספר מספר על חתול כחול שנולד למשפחה של חתולים אפורים גאים...

תום צריך להוכיח את עצמו כדי לזכות באהבה וקבלה.

אחרי כמה פעמים שקראנו את זה,

אורי אומר לנו:

"זה ספר יפה אבל הוא עצוב,

כי אף אחד לא אוהב את תום"

ניסיתי להסביר לו שבהתחלה באמת לא אהבו אותו אבל בסוף תום היה אהוב ומקובל,

ולכן הספר לא עצוב אלא יש בו קטע עצוב.

לא הצלחתי לשכנע את הילד...

נעים לדעת שהוא רגיש ורואה גם מעבר...

ירד גשם חזק,

אורי היה מאושר,

יצא החוצה עם המגפיים שלו,

הסתכל לשמים ואמר בקול דרמטי:

"רוב תודות לעננים, על הגשם הנפלא.."

בערב לפני שאורי נכנס לאמבטיה,

 אני מבקשת ממנו לשים את הבגדים המלוכלכים בסל הכביסה.

"אוריקי, שים את הבגדים בכביסה אין לך משרתים בבית הזה"

אורי לובש על פניו את פרצוף השובב שלו ואומר..

"אמא יש לי משרתים"

"מי??"

"את ואתה" ומצביע עלי ועל אבא שלו.

צחקנו, למרות שאנחנו יודעים שזה לא הכי מצחיק....

אורי אוהב דבש,

מאד אוהב דבש.

אבא מורח לו על הלחם דבש,

וכשמוצאים דבש מן הצנצנת נשאר חוט של דבש מהכפית.

אורי "אבא אני אוהב את הנזלת של הדבש"

כל כך צחקנו,

סיפרנו את זה לכמה אנשים,

חלקם הזדעזעו קשות,

ואחרים צחקו.

והכי אהבתי את אלה שהתלהבו מהדמיון המדהים של הילד.

היינו אצל רופא עיניים,

הכל בסדר העיניים רואות מצויין למרות שאורי אוהב להדבק לטלווזיה.

חשבנו שבגלל הגנטיקה שלו הוא גם זקוק למשקפיים.

גם אצל רופא שיניים היינו,

וגם היא אמרה שהכל בסדר,

והסבירה לאורי שצריך לרחוץ שיניים גם עם משחה,

ולא מספיק מברשת.

אנחנו מתחילים לחשב על תחפושת לפורים,

אורי כמובן רוצה להיות כבאי...

מקווה שאמצא משהו מתאים.

יום נהדר!!

או יותר נכון לומר הרבה זמן לא עדכנתי כאן.

מאז שהתחלתי ללמוד בתוכנית המלאה יש לי הרבה פחות זמן,

אז אני מאד נהנת מהלימודים, בנתיים עונה על הצפיות, וזה כייף.

מה שמטריד אותי עכשיו, מאד מאד מטריד זה מה יהיה בשנה הבאה,

התחלתי לברר בעינין פרישה מוקדמת, וזה בכלל לא נראה טוב,

ויחד עם זאת, לחזור למערכת החינוך עוד יותר לא נראה לי ראלי לחלוטין,

מה הפתרון??

עוד אין לי מושג.

הלב אומר לי,

מה שצריך לקרות יקרה, לכי עם הלב ובסופו של דבר הפאזל של חיי יסתדר.

אני צריכה חייבת לעשות סווצ' להתחיל זה יהיה בסדר...

(היהיה בסדר הזה כצת הרבה מא מפחי אותי..)

הראש אומר..

מה לזרוק את  הכל?

מה יהיה בעתיד?

איך אפרנס את בני?

איך אדאג לעתידו?

איך אזרוק משהו בטוח לטובת משהו לא ברור

בקיצור העסק די מדיר שינה מעיניי.

ובמקום להנות מהכאן והעכשיו אני מוטרדת מהעתיד, שבכלל לא ידוע.

טיפשי לא???

ועכשיו כמה עינייני אורי שהם בעצם המענינים באמת...

הגשנו בקשה לריפוי בעיסוק,

אוריקי לא מחזיק נכון את העיפרון,

אני כבר הרבה זמן טוענת שצריך לטפל, עד עכשיו הגננות שלו אמרו לי תני זמן,

לאחרונה זה התחיל להפריע לאוריקי,

אז נעמי אמרה שזה אמנם מוקדם ויוכל להיות שזה הסתדר לבד אבל,

ברגע שזה מפריע לילד והוא מתלונן שווה להתחיל בטיפול.

ביום חמישי,

קיבלתי טלפון שאנחנו מוזמנים לאיבחון.

אורי שאל אותי מי בטלפון ואמרתי לו שזה מקופת חולים,

שם ילמדו אותו להחזיק את העפרון נכון שיהיה לו קל יותר.

אוריקי שמח ואמר לי..."אמא אני אוהב אותך תודה שאת דואגת שיהיה לי קל יותר"

לאכול אותו לא??

לקראת טו' בשבט,

לומד אורי בגן על העצים והטבע...

הם עשו עצים מגלילי נייר טואלט,

נעמי בקשה מהילדים להביא עוד גלילים...

מה עשה בני מחמלי??

פירק גליל שלם וחדש,

אבא שאל אותו "אורי למה??"

והילד ענה-

"נעמי אמרה שצריך גלילים לעשות עצים..."

אמרתי לנעמי...

השיעור הבא הוא על יערות הגשם וכריתית עצים...

בגן סיפרו לילדים את הספר "העץ הנדיב",

ןאחר כך הסבירו לחמודים הקטנים את המושג "נדיב"

ונעמי הגננת שאלה את הילדים מי הם מכירים שנדיב,

אורי אמר,

אח שלי הגדול איל נדיב,

הוא תמיד נותן לי ספרים דיסקים וסרטים.

איזה כיף זה שהוא חושב כך.

ובעיניין איל,

אתמול אורי דיבר עם אמא שלי בטלפון,

ואמר לה,

"סבתא את יודעת שיש לי אח איל.

וגם בגן שלי יש איל.

אבל את איל אח שלי אני מאד אוהב,

למרות שאיל לא יכול לדבר"

אמא שלי אמרה לו שהיא מאד שמחה שהוא אוהב את אחיו,

ושזה מאד כיף כשיש אחים...

התרגשתי לשמוע את זה.

עוד מצחיק אחד לסיכום...

אמרתי לאוצר,

לך לנעול נעלי בית או קרוקס...

הילד נעמד במרכז הסלון ואמר,

"שילת השאלות (כלומר, שאלת השאלות)

 היא..

איפה הקרוקס"

זהו להפעם!

שבת גשומה ביתית וכיפית!!!

האלרגיה של אוריקי פחות או יותר נעלמה.

הוא לוקח פנסטיל מה שדי מרדים אותו....

כואב לו בברכים (חלק מתופעת האלרגיה על-פי דברי הרופאים)

והוא אומר שהוא כמו זקן וזקוק למקל הליכה....

העור שלו גם מאד רגיש, אם נוגעים בו או מלטפים קצת יותר חזק זה כואב לו,

אבל הבנתי שזהעיניין של זמן וזה יעבור.

אוריקי אוהב לשחק בסמי הכבאי...

הוא כמובן סמי,

והחיות פרווה שלו הן הדמיות האחרות בסדרה.

כמובן שכל הזמן כלבלבי נקלע לצרה..

(ציטוט מאורי.)

ושצריך להציל אותו,

כשאבא משחק איתואז אבא הוא המפקד.

וכשאני...

אז אני המְפַקֶדָה..

הוא לקח חגורה של חלוק אמבטיה ועשה ממנה...

חֶבֶל כֶּבֶל.

אוריקי אוהב להסתובב ערום בבית אחרי שהוא מתקלח.

הוא רץ לו עירום וצועק...

אמא'לה ..

המפלץ.

ומי הוא אותו מיפלץ נורא ואיום???

אבא שמנסה להלביש את הילד.

הילד היה כעוס ועצבני.

ניסיתי להרגיע אותו בכל מיני דרכים.

משחק,

כזה ואחר.

הצעה לצאת למגרש משחקים.

פרי.

חטיף.

הכל נתקל בסירוב.

ביאושי אמרתי לילד..

"אורי אני לא מצליחה לעזור לך להרגע, מה את חושב שיעזור לך"

הילד חשב וחשב ואמר לי,

אמא, שירים יעזרו לי, אני רוצה מוזיקה.

ואיזה מוזיקה בחר הילד???

ארקדי דוכין..

ו-Eros Ramatzotti

אצל ארקדי דוכין אורי אוהב במיוחד את השיר..

מי אוהב אותך

ואצל - Eros Ramatzotti

טעם טוב יש לילד שלי.

ואולי זה כי אני כל כך אוהבת את השירים האלה??.

כשהיינו במיון אורי אמר לרופאה שבדקה אותו...

חבל שאת לא קטנה,

כי היית באה לגן של נעמי ואמנון כיף שם....

סיפרתי היום לנעמי, והיא כמובן התמוגגה מאושר.

שבת  נפלאה.

ואני כבר רוצה גשם.

כל כך רוצה גשם.