השבוע נסענו פעמים למודיעין.
פעם אחת כשאבא נסע לבקר את איל.
ובפעם השניה ליומהולדת של שחר.
ביום שלישי נסע אבא לבקר את איל, ואנחנו אורי ואני נסענו לאחי במודיעין.
לתמיר אחי וריקי שני ילדים מדהימים,
אוראל שעולה עכשיו לכיתה א' ושחר שצעיר מאורי ב-3 שבועות.
יש להם בית מקסים במודיעין עם גינה חביבה בה הם שמו לאחרונה בריכה.
מראש אמר לי אחי תביאו בגד ים.
אורי שמח מאד לנסוע לשם, אספנו את אחי מהעבודה ונסענו,
תמיר ישב מאחור ע"י אורי, וכל הדרך שחיק איתו, דגדג אותו,
בקיצור שיגע לי את הילד....
הגענו, תמיר הכין את הבריכה, הילדים לבשו בגד-ים, ושמחה וששון...
צדהים הוא שהם שלושה ומסתדרים מצויין יחד.בדרך כלל שלש הוא לא מספר כל כל טוב.
ואז,
בפעם הראשונה שהשארתי את אורי באיזה מקום והלכתי.
נסעתי עם ריקי גיסתי לטייל בחנויות.
כל הזמן חשבתי לעצמי, האם הוא מסתדר?
ומה יקרה עם הילדים יאכלו במבה ואורי יקח גם?
האם תמיר בכלל זוכר שאורי רגיש לבוטנים??
כל שניה הפנתי את היד לטלפון ורציתי להתקשר,
לבדוק שהכל בסדר להזכיר לאורי שהוא לא יאכל בוטנים- במבה.
אבל החלטתי שלא,
אני אסמוך על הילד שידע להגיד שהוא רגיש אם בכלל תעלה הבעיה.
אני אסמוך על אחי שגם עם שלושה ילדים הוא מסתדר.
אני אסמוך על אורי שהכל יהיה בסדר.
היה קשה.
אבל,
חזרנו אחרי שעה או קצת יותר הילדים היו ע"י השולחן עם פיצה...
אוכלים ומאושרים.
הייתי גאה בעצמי שהצלחתי לא להתקשר ונתתי לאורי חופש ממני...
לא קל לי לשחרר מאד לא קל.אני חייבת ללמוד.
אתמול שוב נסענו למודיעין, לחגוג לשחר יומהולדת מאוחר.
ריקי הכינה לכולם גלימות ומסכות של זורו.
הילדים צבעו חרבות...
שיחקו משחקים ומצאו את המטמון.
אחר כך אכלו חטיפים, ופיתה עם נקניקה וחומוס או שוקולד...
היה כייף אמיתי לראות איך הילד שלי משתלב עם ילדים שהוא לא מכיר.
אריך הוא שומר על כללים,
איך הוא יודע לשמור על מקומו.
ואני ישבתי לי בצד ונהנתי....
בחזרה, כבר היה מאוחר,
הייתי בטוחה שהוא ירדם באוטו,
אבל לא,
הילד המשיך לדבר ולדבר.....
שאלתי אותו,
"אוריק מה יהיה, כמה אתה מדבר?"
הוא ענה לי:
"טיפטיפה........" צחקתי.
ואחרי כמה דקות הוא הוסיף ואמר:
"מה לעשות עוד לא נגמרה לי הסוללה..."
וככה חזרנו הביתה.
אחרי סיפר וברכות ליל מנוחה,
הסוללה נגמרה והילד נרדם.
שבת מבורכת לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי