אני אמא

חזרנו עכשיו מהיומהולדת בגן.

היום התחיל בהמון התרגשות, אורי שהיה מאד נרגש לא כל כך ידע איך לנתב את ההתרגשות והחל לכעוס על כל דבר.

עיקר הכעס היה מכוון לאבא משום מה.

כשהבנתי את זה, בקשתי מאבא לקחת את הילד על הידיים  ולומר לו שהוא מבין שאורי נרגש,

ולכן הווא יעזור לו להרגע.

וככה אוריקי שלנו נרגע.

אורי אמר שהוא פוחד שהילדים לא יאוהבו את העוגה....

ושאולי זה חלא יהיה כייף...

מי אמר שהואלא הבן שלי ושל אבא שלו???

הרי שננו כאלה, חוששים כל כך מכל דבר.

לקחנו את אור והעוגה לגן, והיתה התלהבות רבה, עד כדי כך שנעמי נעלה את העוגה בחדר אחר,

כך שהילדים לא יהרסו את זה לפני המסיבה.

פגשנו את הסבים והסבתות מחוץ לגן ב-9 ועשרה.. ונכנסנו לגן.

אוריקי כבר היה ישוב על כסא היומהולדת, מאושר וזוהר.

רקדנו ושרנו..

ועוד רקדנו ושרנו...

ואורי קפץ על החישוקים, ארבעה חישוקים כגילו.

והזמין ילדים לעבור תחת הגשר.

ויש באושר רב  במצנח וכל כך נהנה שנערנו לו אותו.

הילדים קיבלו ארוחת בקר, רבע פיתה עם חביתה ושני מלפפונים, ומי שרצה כמובן קיבל עוד...

וחטיפים...

ואחר כך בשירים הביאו את העוגה.

אורי נתן מתנה לגן- פאזלים של- נו, ניחוש...

נכון סמי הכבאי.

הגן נתן לאוריקי מתנה, הספר של כספיון כספר פאזל.

סבא וסבתא הלכו ואבאואני הוזמנול השאר לקבלת שבת.

זו היתה הזדמנות נפלאה לראות את אורי בגן,

נכון שכשאנחנו שם זה שונה אבל לפחות קצת.

אוריקי היה אבא של שבת,ואחרי מבחר שירי שבת,

 הוא ברך על מיץ הענבים. וחילק חלה לכל החברים.

חזרנו הביתה מאד מאד שמחים,

אור עדיין בעננים.

ואנחנו עייפים...

לצערי המצלמה שלנו באמצע החליטה להשתגע....

אז צילמנו במצלמה של נעמי...

בכלל,

את המצלמה שכחתי בגן אז לאין לי כרגע תמונות להעלות,

ביום ראשון אני צריכה לזכור את המצלמה וגם את הזר..(צריך ליום שני - שבועות זר.)

מה אני הבנתי...

שאני רוצה לצאת ממערכת החינוך, אבל את המורה שבי אי אפשר להוציא ממני,

הרגשתי את אני נהיית מורה ומגיבה כמו אחת.

אז לאוריקי,

תודה לך ילד מתוק על מסיבה כל כך מקסימה.

אוהבת אותך הכי הכי בעולם.

שבת שלום.

ומבטיחה תמונות ...

אתמול כשישבנו לאכול ארוחת ערב, אני פתאום שומעת ציוצים.

פעם, פעמיים, שלוש...

שאלתי את אבא ואורי וגם הם שמעו ציוצים.

נזכרתי שבעציץ על גבי המנוע של המזגן יש יונה עם 2 ביצים, הייתי בטוחה שזו היא...

למרות שזה לא היה הקול של יונה, אבל חשבתי שאולי בגלל שהיא דוגרת על הבצים שלה הקול שלה שונה.

בכל אופן, השארנו את זה ככה.

בבקר אבא קם מוקדם החל להתארגן, ופתאום מטפס לו על הרגל אוגר....

אחד מהחבר'ה הצעירים ברח מהכלוב שלו.

איך??? אין לי צל של מושג.

יכול להיות שאוריקי פתח כלוב כדי לשחק איתם ולא סגר.

או יכול להיות שהוא ברח כשניקנו את הכלוב (רק שזה היה בשבת... ) ואם זה כך הוא הסתובב לנו בבית כמה וכמה ימיים.

יכול להיות..... לא יודעת מה.

בכל אופן אבא תפס את השובב והחזיר אותו לכלוב של הגורים (כרגע יש שם חמישה.....), מקווה בימיים הקרובים לקחת אותם כלאחר כבוד לחנות...

בטח הקוראים כאן לא יאמינו אבל אני מאד פוחדת מרופאי שיניים.

מה זה פוחד... זו הגדרה סופר עדינה.

אבל מה,

השיניים שלי במצב רע.

לפני שבוע ברגע של אומץ רב, קבעתי לי תור.

והיום הלכתי לבדיקה.

מתתי מפחד.

סיפרתי לאוריקי שאני צריכה ללכת לרופא שיניים ואני פוחדת.

אז המתוק שלי בבקר אמר שיש לו המון אומץ והוא נותן לי אותו כדי שלא אפחד.

אוצר האוריקי הזה.

עכשיו חזרתי משם,

אחרי בדיקה שבאמת לא היתה נוראה,

אבל זו רק בדיקה, הטיפול בטח יהיה מפחיד.

אבקש מאורי עוד מנת אומץ.

בטח יהיה לו לתת לי.

יומטוב.

או אולי באיך להודות בטעות...

שכבתי במיטה עם הנייד.

אורי היה על-ידי וקרא ספר לכלבלבי.

ואז הוא קם, לקח עט והחל לכתוב בתוך ספרשל שלקחנו מאחי לקרוא.

מאז שאורי היה פצפון אמרנולו שלספר מתייחסים בכבוד,

לא עומדים עליו, לא זורקים אותו ולא מקשקשים בתוכו.

כעסתי עליו, אורי החל לבכות.

בכי כזה מכל הלב.

לקחת אותו אלי והרגעתי אותו.

הסברתי לו שזה לא ספר שלנו, וגם אם אם זה היה שלנו לא מקשקשים בספרים.

ואז אבא בא הביתה, וראה את אורי עם עיניים דומעות.

שאל אותו אבא מה קרה??

ואורי לא רצה לספר,

שאלתי עם הוא צריך עזרה בלספר לאבא.

אורי הני בראשו,

ואז עזרתי לו, שאלתי אותו מה הוא עשה לא בסדר?

והוא לא ענה,

שאלתי אותו האם הוא בר חלון? האם הוא שפך מים על הכביסה?

ועוד כאלה שאלות... לכולן ענה לא,

בקשתי שבכל זאת יספר לאבא,

אבל היה לו קשה.

אז אני אמרתי לאבא....

אבא ענה שלא בסדר שהוא קשקש בספר אבל זה לא נורא, נספר אחי,

ואם הוא לא יסלח לו, אז נקנה ספר חדש...

רק אז הסכים אורי לומר,

"אבא אני קשקשתי בספר"

חיבקתי אותו ואמרתי לאורי שהוא ילד מאד אמיץ, הוא הצליח להתגבר על הפחד וספר מה שעשה.

ושאנחנו אבא ואמא תמיד רוצים שהוא יספר לנו כי ככה נוכל לעזור לו ככל יכולתנו..

היה חשוב לי שהוא ידע שהוא צריך להגיד ולספר לנו.

היה חשוב לי שהוא ידע שאנחנו שם לעזור.

היה חשוב לי שאוריקי יבין מה שעשה.

אגב, מה שהוא עשה בספר זה רק קן קטן בצבע שחור בעמוד האחרון של הספר, העמוד הלבן..

חשוב לדעתי לדעת להודות בטעות, לקחת אחריות, ולדעת לבקש עזרה ולסמוך עלינו שנדע לעזור לו.

ערב נהדר!