אני אמא

כבר יומיים שאורי מבקש ממני להיות בהריון ושיהיה לו אח או אחות.

אוריקי מבקש: "אמא אני רוצה שתולידי תינוק"

ואני עונה :" אורי, גם אני מאד הייתי רוצה, אבל אני חושבת שזה לא יקרה"

אורי: "אבל אמא למה??? אני רוצה."

אני: "אורי אבא ואני מאד מאד חיכינו לך, מאד רצינו אותך, ועד שנולדת היה לנו קשה, ועכשיו זה כבר בלתי אפשרי.."

אורי: "אוף אמא אני רוצה אח או אחות"

אני:  "אוריקי הלוואי והייתי יכולה לתת לך את זה, אבל אני ממש לא יכולה, יש לנו את המשפחה הקטנה שלנו, אבא אתה ואני וטוב לנו יחד."

אורי: " אוף אמא, אז בואי נשחק באבא אמא אח ואחות"

אני: "בכיף טהור ומתוק שלי, אני רוצה להיות התינוק....."

האמת היא  זו לא הפעם הראשונה שהשיחה הזו מתקיימת בורסיה זו או אחרת.

הלוואי ויכולתי לתת לו את מבוקשו,

אבל זה לא ראלי.

די התלבטתי מה לענות לו?

לומר גם אני רוצה והלוואי ויהיה...

או לומר גם אני רוצה אבל זה לא יקרה.

בסוף החלטתי  שאין כמו האמת הפשוטה. 

להכין שולחן שבת עם נרות יין וחלה שאוּרי מביא מהגן.

לשיר שירי שבת ביחד אורי אבא ואני,

אורי עמוד על הכסא אבא מצד אחד ואני מהצד השני מחבקים זה את זה.

להדליק נרות שבת יחד עם אוּרי, כשהוא מחקה את התנועות שלי ומכסה את עיניו.

לאכול את חתיכת החלה שהוא בוצע וטובל במלח.

ולאכול יחד ארוחת שבת, משפחה קטנה ומופלאה שלי.

אלה הם רגעים קטנים של אושר.

שבת נעימה!

אבא היה היום בביקור השבועי שלו אצל איל, אחיו של אורי.

הוא חזר הביתה, ובידיו הפתעה לאורי.

כבאית... שיש לה מן מנוף כזה עם וו, ובובת כבאי.

איל אימו וסבתו קנו לאורי בטיול שלהם בצפון הארץ.

לא היה גבול לשמחה של אורי,

הוא מיד בקש להתקשר לאיל ולומר לו תודה.

וכך עשינו.

בארוחת שבת על השולחן פרט לפיצה והסלט היתה גם כבאית וכבאי...

בזמן האוכל אורי אמר שהוא כל כך אוהב את איל,

וכיף לו שיש לו אח גדול, שבטח תמיד שומר עליו.

ומיד כשסיימנו לאכול ואפילו כרגע אורי משחק בכבאית החדשה שלו.

מרגש אותי לחשוב שאיל בטיול יומהולדת שלו חשב דווקא איך לשמח את אורי.

ילד מיוחד הוא איל.

באמת ילד מיוחד.

איל אם אתה קורא פה תדע שאנחנו מאד אוהבים אותך.

שבת שלום!