יש לנו עיניין עם מפלצות לאחרונה.
אורי חולם עליהן בלילה, (יחד עם השועלים והחקרים...)
אורי מדבר עליהן בפחד ביום.
בגן הילדים מפחידים זה את זה במפלצות.
וכבר קרה שהוא פחד נורא והתחיל לפבכות.
כשנעמי הגננת באה אליו ושאלה מה קרה הוא סיפר לה שאחר הילדם אמר שצבוא המפלצת.
נעמי כמובן חיבקה והרגיעה.
ואורי בתגובה אמר לה...
"נעמי אל תדאגי כשאני אהיה גדול כמו... (ילד מהגן שהוא גבוהה במיוחד) אני אתגבר על הפחד אל תדאגי"
היא לא הפסיקה להתפעל מהילד.
אורי כבר הודיע שהוא לוקח לגן רק את
פחדרון בארון.
והמפלצת הסגולה.
כי הרי המפלצות הן רק בדמיון ובסיפורים.
(עוד שמות של ספרים בנושא התקבלו בשמחה...)
חשבתי שאני חייבת לגרום לו להבין שהוא שולט במפלצות ולא הן בו.
דיבורים עם כל הכבוד להם,
לא ממש עוזרים.
אז הבוקר, החלטתי שנעשה מפלצות...
לקחנו:
בריסטולים.
כפתורים.
נצנצים.
קש ירוק.
לורדים.
צבעים.
מקלות של שלגונים.
ויצרנו מפלצות...
אחת שמחה עם פנים מחייכות.
שלש עיניים ופה מעיתון שמוצייר עליו רימון.
והשניה עצובה.
עם שש עיניים,
שני אפים.
ופה עצוב עם שיניים.
כששאלתי את אורי למה היא עצובה אז הוא אמר לי,
היא מפחדת ממפלצות והיא מפלצת.
ביום ראשון הוא רוצה לקחת את המפלצות האלה לגן...
בלי קשר לחלוטין...
היינו השבוע בהצגה ינטל עפ"י סיפורו של בשביס-זינגר.
כל כך נהננו.
אפילו אבא שאיים שהוא הולך ללהרדם ולנחור כל ההצגה נהנה מאד.
אני יצאתי משם עם עיניים דומעות,
וזה לא שלא הכרתי את הסיפור,
וזה לא שלא ראיתי את הסרט עם ברברה סטרייסנט איזה מאה פעמים.
פשוט נהנהתי.
מאד מאד נהנתי.
השבת הולכים לבקר את סבא וסבתא.
ומתפללים שהחום יעזוב אותנו לנפשנו.
שבת קסומה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי