אני אמא

בדרך כלל בתאריך זה אני כבר בשיא ההכנות לקראת הנה החדשה,

כבר מתחילה להפגש עם מי שצריך,

כבר מתחילה לארגן.

השנה...

לא!!

אני בשבתון,

שלושה ימים בשבוע אלמד,

ובשאר אנוח אהנה ויהיהלי כייף.

נרשמתי כבר וארגנתי את כל עיניין הלימודים.

ביום א' אהיה בתל-אביב בקורס לווי התפתחותי של "צעד ראשון"

יום ב' הוא יום אקטואליה, זהו קורס שכבר עשיתי בעבר והיה לי מאד מעניין וכייף,

אז אעשה אותו שוב, הרי מה שהיה לפני 7 שנים בשבתון הקודם בטח השתנה, הרי אקטואלי תפקידה להשתנות.

ובימי ג' אעשה שני קורסים במחשבים.

 אילוסטרטור, ופוטושופ וצילום דיגטלי.

נראה לי שיהיה לי כייף.

הלימודים יתחלו רק אחרי החגים,

מה שנפלא בעיניי כי ככה אוכל ללוות את אוריקי לגן החדש.

אחד החסרונות בלהיות מורה זה שאי אפשר ללוות את הילד הפרטי ביום הראשון ללימודים.

אני שמחה שאלווה את האוצר שלי ביומיו הראשונים בגן גדולים,

הוא כבר ממש מתרגש,

קנינו תיק עם מיקי מאוס, ובקבוק...

והוא יודע שהוא הולך לגן של נעמי,

ואני את החרדות והפחדים שלי מנסה לשים בצד ולספר לו,

שיהיו שם הרבה ילדים וילדות  ויהיו לו חברים חדשים.

שתהיה קבלת שבת והוא יהיה אבא של שבת,

ויהיו סיפורים ושירים.

וריטמיקה (אצללאה ריטמיקה היה הכי כייף בשבילו)

ולנעמי בגן יש המון משחקים ושאני בטוחה הם מענינים וכיפים.

מרגש לראות את הילד גדל,

את זה שהוא כבר זקוק לחברת ילדים הוא זקוק לאתגר יותר גדול.

אני כל כך מקווה שיהיה בסדר,

האמת היא שבתוך הלב בפנים אני יודעת שיהיה בסדר,

אבל עדין החששות נמצאים שם.

זהו ,

סוף החופש ואני לא בלחץ הסטרי,

זה כזה כייף...

בקר טוב!

בכיס של המכנסים יש לי מד צעדים, אני צריכה ללכת 10000 צעדים ביממה - הלוואי שהיתי מצליחה.

בכיס השני מפתחות - תמיד עושים לי חור בכיס כך שהמטבעות נופלים.

בכיס נוסף יש פתק לסופר - ותמיד הוא נעלם כשאני מגיעה לסופר.

בכיסים של אוריקי יש...

אבנים,

עלים,

ברגים,

עוד אבנים,

ענפים,

ועוד כל מני דברים שהוא מוצא ברחוב...

אבל יש לי כיסים אחרים-

כאלה שהם בתוך הלב.

בכיסים האלה יש לי,

כעס, על כל אותם דברים שאני לא בסדר איתם או על הסכרת הזו שמשגעת אותי .

אהבה, לאורי ואבא לאחרים שבחיים שלי.

סבלנות, לצעוד צעד צעד במעלה החיים.

חמלה, כלפי אותם אלה שמעצבנים מרגיזים ועושים את זה מתוך הקושי שלהם.

תקווה, וגם ידיעה שהדברים יהיו בסדר, איך? לא יודעת, אבל יהיו בסדר.

שמחה, המון שמחה על החיים שלנו על המשפחה שלנו.

עצב, על מי שכבר לא כאן, ולא זכה לראות באושרי.

צער, על דברים שפספסתי - כמו אח/אחות לאוריקי.

כבוד, המון כבוד כלפי המקום ממני באתי, הורי, המשפחה, העם המדינה...(יווו איזה פטריוטית..)

אושר, על כל יום שהשמש זורחת, על כל פעם שאורי קורא לי אמא מחבק אותי ואומר שהוא אוהב.

ככה זה בכיסים שלי, מלאים מלאים בדברים טובים יותר וטובים פחות.

ערב נהדר!

זה בשבילך

אנחנואוהבימאותך!