אני אמא

ימים עמוסים עברו על כוחתנו.

עמוסים פיזית אבל גם עמוסים רגשית.

הוריי, שניהם ילדי ירושלים, אמי היא דור 5 כאן בעיר הקדש,

עזבו את ירושלים לטובת מודיעין,

עכשיו כל המשפחה המורחבת שלי במודיעין...

היו לנו כמה ימים של אריזות - איזה אוצרות מצאנו בכל מיני מקומות, כמה הסטוריה יש בבתים...

אחר כך היו ימים של אירגון וסידור ואחר כך התרגשות של מעבר, ופריקה.

אני מאד שמחתי למעבר שלהם, לבית שהם תכננו בדיוק כמו שהם רצו מתאים בדיוק לצרכים שלהם,

מתאים בדיוק לאישיות שלהם,

סלון גדול גדול וחדר אוכל נהדר...

ויחד עם זאת היה לי עצוב,

הורי גרו מאד קרוב אלי, לא שהיתי שם הרבה, אבל הידיעה שהם כאן קרוב עשתה לי טוב...

עכשיו אסתגל למציאות אחרת,

ולהם העיקר שיהיה טוב...

עכשיו אני מאד מאד מקווה שגם אנחנו בהקדם נמצא את דרכנו לשם.

למרות שאבא ממש אבל ממש לא רוצה...

ביום שישי היינו בבית- חלומותיי, בכל שנה יש יום הפרקליט ואנחנו הולכים,

השנה היום היה מאורגן אחרת,

היה המון  מקומות עם אוכל, שתיה , פיצות, קפה...

היתה אפשרות להצטלם ולקבל מגנט משפחתי למזכרת, הילדים קיבלו מתנות, וגם העו"ד...

היו יצירות לילדים, ושאר הדברים שבית חלומותיי מציעה.

אוריקי כבר מהבית לבש את בגד הים שלו, והתרגש לקראת היום,

הגענו לשם בעשר  וחצי בערך, קיבלנו מתנות.. ואורי התחיל להנות...

עבר מהאופניים למגלשות ומשם לכדורים.

לקחתי אותו למים וזה הבהיל אותו, למרות שהמגלשה בבריכה הקטנה היתה לו נחמדה, הוא מהר מאד רצה לחזור ליבש.

עלינו למעלה ואז בכלל אוריקי חגג...

רץ לו ממתקן למתקן, שיחק השתולל היה ... ילד, פשוט ילד מאושר.

כל כך כייף לראות אותו ככה.

אחר כך נסענו לראות את הבית של הורי במודיעין.

ומשם בשש בערב חזרנו הביתה לירושלים.

הכנו פנקיאק... אכלנו,

מקלחת לאוריקי וליל מנוחה לאוצר.

בשבת בבקר קמנו ושוב נסענו אורי אנ להורי ואבא נסע לבקר את בנו בתל-אביב.

לקחנו איתנו משחקים, כך שאורי שיחק עם סבא ואני עזרתי לאמא של בפריקה ואירגון,

 הורי עשו משהו חכם והזמנו חברה שפורקת ומסדרת, כך שלא נשארה הרבה עבודה.

אחי הצעיר הגיע עם ילדיו ואישתו ואורי היה מאושר, הגיעו החברים שלו.

בצהרים הלכנו לאחי.

היתה לי הרגשה עוד בירושלים שכדאי לקחת לאוריקי בגד ים,

ואכן אצל אחי הם פתחו בריכה קטנה והילדים היו שם במים בכייף,

אוריקי, כשאראה את שאר ילדי המשפחה נהנים ומבלים במים  גם הוא נכנסישב שיחק ונהנה,

היה קשה להוציא אותו משם.

טוב ששאר הילדים קמו לאכול, כי אז גם אוריון שלנו אכל.

אחר כך אבא ואורי חזרו להורי ואני ואחי הצעיר הלכנו לקנות מקדחה... פטיש.. מברג.

הרי הורי כבר לא כאן על-ידי אין לי ממי לקחת.....

ככה חלפה לה השבת,

חזרנו עם ילד עייף, מקדחה פטיש ומברגים חדשים...

(ועוד כל מיני אוצרות מאחי ומהוריי...)

שיהיה שבוע נהדר,

וקריר!

הייתי מוחקת המון,

מוחקת את השטויות שעשיתי.

מוחקת את הזמן שבזבזתי,

מוחקת את הכספים שזרקתי.

מוחקת את רגעי השפל,

את רגעי הכעס, שסתם לקחו לי את  האנרגיות, והבריאו,

מוחקת, ומוחקת...

אבל,

כל מחיקה ולו גם הטובה ביותר משאירה סימן,

אין מחק ולא טיפקס שמוחק לגמרי,

גם על הניר וגם בנפש של האדם.

ובעצם,

אילו היתי מוחקת את הכל מה היה נשאר ממני??

אדם אחר,

כי הרי אני הוא התוצר של העבר,

מי היתי אז??

אין לי מושג,

אז בעצם,

לא רוצה למחוק כדי לא להיות היום במקום אחר.

הרי בסך הכל טוב לי איפה שאני היום.

ערב נהדר!

אתמול יום א' הייתי צריכה להיות בתל-אביב,

נסעתי בקו 40 של דן מקניון עזראילי  לרחוב דבורה הנביאה.
הטלפון שלי כנראה נפל באוטובוס והגיע לנהג,

שהביא אותו לתחנה הסופית של האוטובוס,

הסדרן ראה בטלפון אמא והתקשר לאמא שלי וסיפר שהטלפון נמצא שם וממתין לי שם.
כשהגעתי הביתה התקשרתי לבדוק מה ניתן לעשות.
הסדרן אמר לי שאין ביכולתו לתת את הטלפון לשליח,

והציע שיתן אותו לנהג בקו 400, נהג שיוצא היום בבקר מתל-אביב

ובשעה 11:00 יוצא מתחנה המרכזית בירושלים לתל אביב, חזרה.

ואכן,
היום ברבע לאחת עשרה הגיע אוטובוס אדום, של חברת דן - לתחנת קו 400  בירושלים ובה הנהג והטלפון שלי.

כך חזר אלי הטלפון שלי, אחרי טיול עצמאי בעיר הגדולה.

הנהג סיפר לי שכל הזמן כקול של ילדה מתוקה שרה בטלפון,

ואכן הצילצול שלי בטלפון זה אוריקי שר לי "אמא יקרה לי..",

מייד הראתי לו תמונות של אוריקי - אמא שווצרית אני.

עכשיו כתבתי מכתב תודה לחברת דן...

כשמגיע אז מגיע.

טוב לדעת שיש גם אנשים טובים.