אני אמא

שחר הוא הבן אחי.

הוא צעיר מאורי בשלושה שבועות.

כשהיתי בהריון גם שתי גיסותיי היו בהריון.

הורי התבכרו בשלושה נכדים חדשים בחודש וחצי..

לאורי הוא חבר טוב,

אני כל כך אוהבת לראות אותם משחקים יחד,

ומשוחחים זה עם זה.

זה מארה לזה וההוא מלמד את חברו,

אורי תמיד אומר בגוואה -

שחר הוא החבר שלי.

ואני מתמלא אושר.

בני הדודים שלו הם הדבר הכי קרוב לאחים,

וחשוב לי מאד חשוב לי שהוא יהיה איתם בקשר.

שחר אוהב פילים, מאד אוהב פילים ויום ההולדת שלו היא יום הולדת פילים.

שחר חוגג מחר יומהולדת שלוש בביתו שבמודיעין.

התאריך שלו כבר היה לפני שבועיים.

רק השבת נחוגג לו בחיק המשפחה,

ככה זה כשהילד נולד בסוף שנת לימודים,

אימו גננת ודודתו הממונה על העוגה מורה...

כבר לפני חודשיים אמר לי שחר שהוא רוצה עוגת פיל.

ישבה הדודה וחשבה,

והנה התוצאה,

עוגת הפילים של שחר.

אז מה אאחל לאחיין המתוק שלי?

שישאר שחר,

כזה מתוק,

כזה חמוד,

כזה ילד מדהים.

שיגדל,

ויצמח,

ויהיה מאושר.

אנחנו אוהבים אותך שחריקו!

ולאבא ואמא שלו,

המון אושר והמון כיף

והמון שמחה,

והלוואי שתמיד רק נחגוג!

אוהבת אתכם מאד.

בתחילת השבוע לקחנו את אורי פעם ראשוונה לרופא שיניים.

לא שהוא מתלונן על משהו אבל...

אני אישית מאד מאד מאד לא אוהבת רופאי שיניים, או אולי נגיד את זה אחרת,

אני מאד מפחדת מהם.

לא רוצה שאורי יפחד וכמונילא יגיע לטיפול אלא עם המצב חמוד ביותר.

ולכן החלטנו מאיר ואני שאנחנולוקחים אותו לביקורת.

התקשרנו למכבי דנט, קבעו לנו תור, והלכנו אורי אבא ואמא.

הילד ישב נפלא, נהנה כל כך שהעלו אותו בכיסא.

פתח פה של אריה... הכל בסדר בפה שלו, השיניים שיני הליש..

והכי כייף מבחינתו שאחרי הבדיקה הוא קיבל בלון.

עכשיו בעוד חצי שנה צריך לבוא שוב לבדיקה.

שמחה שזה עבר בכייף.

ביום שני השארנו את אורי בפעם הראשונה עם ביבי סיטר בערב.

עדן הבת של לאה המטפלת של אוריקי שמרה עליו.

יצאנו לנו בשבע ורבע, הילד עוד לא הלך לישון,

הוא היה אחרי אמבטיה ואחרי אוכל,

לבוש בפיג'מה, וכל כך חיכה לעדן.

בצהרים כשלקחנו אותו הביתה הוא חשב שכבר אז עדן תבוא,

ובכה כשהיא נשארה בבית, אז היינו צריכים להסביר לו שעדן תבוא בערב.

חזרנו בערך ב-10, הילד היה גמור מעייפות ולא נרדם עדיין.

שיחק עם עדן,בחיות, במכוניות, בפאזלים, שמע סיפורים, הראה לה את נון ונונה.

והיה לו כייף.

עד עכשיו הוריי או ההורים של אבא שמרו על אורי בערבים, היינו לוקחים את הילד לשם...

ואז באים ולוקחים אותו.

ביביסיטר נראה לי יותר נוח.

הייתי צירכה לעבור איזה מחסום.

אני שמחה שדברים הולכים טוב איתו.

זהו אני באופן רשמי בחופשה יש לי עוד כמה דברים לסיים,

כמו לארגן את הכיתה שלי.

ולהכניס מורה אחרת לתמונה.

אבל זה כבר לא נורא.

בקר טוב ויום נפלא!

מעבר לפוסט הקודם יש כל כך הרבה דברים שעושים לי  בעצם לנו טוב.

אני אתחיל הפעם עם עצמי...

נס קפה בלי סוכר עם קצת חלב.

ספר טוב, כשאני כבר מצליחה לקרוא והעיניים לא מעצבנות אותי.

סרט טוב, שזה אומר סרט בנות כזה שבוכים בו.

רכבות הרים, אני כל כך מפחדת מהם וכל כך אוהבת את זה, אחרי צעקות פחד כאלה, מרגישים טוב.

בגד בית נוח, כזה שאני לא מעיזה לצאת איתו מהבית אפילו לא עד פח האשפה, אבל הוא כל כך נוח.

נשיקת בקר טוב מאבא ואורי.

אמבטיה עם מלחי אמבט, רק כל כך חבל על המים.

כשאוּרי אומר לי שהוא אוהב אותי, אין אין הרגשה יותר טובה מזה.

שיחת נפש עם חברה טובה, כל כך הרבה זמן כבר לא עשיתי את זה.

צחוק עד לב השמים.

כשתלמיד אומר לי, הבנתי איזה כייף, הרי בשביל זה אני מעל ל-20 שנה מורה.

כשתלמיד מצליח, ואני יודעת שזה בזכותי, בזכות ההתמדה שלי בזכות הנגיעה בו במקומות הנכונים.

כשהבית נקי, נקיון כזה של פסח.

ובעקבות הקודם... כשזרקתי המון המון המון דברים שכבר לא משתמשים בהם, כל כך קשה לי לזרוק ולהפרד מדברים.

המשפחה הקטנה שלי.

המשפחה המורחבת שלי.

החברים שלי.

כשאני קמה בבקר עם ערכי סוכר נורמאלים.

כשאני מצליחה לעמוד במשימה של הליכה יומית... (אבל אני כל כך לא מצליחה- מקווה שאצליח לאסוף את עצמי עכשיו בחופשה.)

מה עושה לאוּרי טוב?

להחזיק את נון ונונה.

כשאנחנו משחקים איתו.

לשמוע סיפורים

ללכת לסבא וסבתא.

להיות עם בני הדודים שלו שהם גם החברים שלו.

לאכול ארטיק סולרו (Sorelo כפי שהוא אומר את זה)

נשיקת ריפוי כשכואב.

קרח בכוס המים שלו.

מגרש משחקים וג'ימבורי.

אני מאמינה שיש עוד...

אבל הנה הילד התעורר ,

הולכת לעשות לי טוב ולתת לו נשיקה.

בקר טוב!

(זהו תמה השנה הזו, אני לא מאמינה ששרדתי אותה... )