אני אמא

קמנו בבקר בהרגשה ש.... חם

מה עושים???

שלב ראשון החלטנו מסדרים את הבית,

ותאמינו לי היה מה לסדר,

כל המשחקים היו בכזה באלאגן,

העיתונים בכל מקום,

הכביסה על הספה הקטנה מחכה לקיפול.

הספרים מפוזרים...

בקיצור חגיגה.

התחלנו לסדר ואורי מאד עזר לנו,

החזיר משחקים למקום,

סיד את כל הצבעים,

אסף את הספרים שלו,

הכניס נעלים לארון הנעלים.

אחרי כל הסדר הזה, חשבתי שיהיה כייף לעשות משהו נחמד,

הוצאתי בריסטול לבן,

צבעי אצבעות,

מכחולים

טושטושים שזה יופי של צבעים, גם הצבעים מאד יפים, גם לא מלכלך וגם מתייבשים בקלות.

פרסתי מפה על שולחן הסלון, והתחלנו לצייר כולנו יחד...

אוּריקי היה ערום לחלוטין,

אנחנו עם חולצה...

וככה ציירנו לנו בכייף,

אבא כתב מילים ביפנית,

משום מה המכחולים,

הצבעים והברסטול הגדול

הביאו לו חשק לתרגל את היפנית שאותה כבר די שכח.

אוּרי עשה ניסויים  בערבוב צבעים,

מרח ונמרח,

צבע עם מכחול, ובידיים,

ונהנה מאד...

ואני נהנתי לי מהטושטושים והצבעים היפים שלהם.

עכשיו,

אוּרי באמבטיה, מתנקה מכל הצבעים,

יצירת המופת מתייבשת,

אני רוצה למסגר אוה ולתלות בחדר שינה שלנו,

במקום תמונה שיש שם, פעם נדב יחד עם אפרת אחותי הכינו לי  ,

(את הציור שלהם אעביר לחדר עבודה.)

שבת שלום!

בבית שלנו יש חדר עבודה.

בעבר, לפני אבא ואורי חדר העבודה היה מקום בו עבדתי,

הכנתי שיעורים,

בדקתי מבחנים....

תליתי בו כביסה,

חיפשתי אוצרות באינטרנט...

(ומצאתי, את אבא מאיר שלנו, אוצר  מיוחד במינו האוצר שאני מצאתי...)

גם היום אני עובדת בחדר הזה,

גם היום המחשב כאן,

אבל בעיקר מה שיש בחדר הזה זה מליון ספרים ועוד אחד....

לי תמיד היו ספרים,

הגיע אבא, והביא איתו בנוסף להמון אהבה גם...

ספרים

נולד אוּרי והביא עימו גם הוא המון אהבה, מעט שעות שינה,

המון כייף

ו....

ספרים.

יש לנו המון המון ספרים בבית,רק לאוּרי יש שני מדפים עמוסים,

ועוד היד נטויה.

הרבה זמן לא ניקיתי את הספריה הזו כמו שצריך,

הרבה זמן לא מיינתי,

תכננתי לעשות את זה בחפש הגדול לפני 3 שנים כשהכרתי את אבא,

אבל,

אז הכרתי אותו היה יותר מענין להיות איתו,

אז הספריה חכתה,

אחר כך נכנסתי להריון,

ואוּריקי נולד...

והספריה חיכתה.

אתמול החלטתי שהגיע הזמן.

שני מדפים של ספרי לימוד, שפעם עבדתי איתם הצמצמו לחצי מדף...

המון ניירות הלכו לפח.

כל מיני תמונות נמצאו,

כל מיני ספרים שבכלל לא ידענו לאן נעלמו, פתאום נמצאו.

זרקנו אולי 9 שקיות זבל,

יש ערמה של ספרים לתת,

ומקום לעוד כמה ספרים.

הספרים מסודרים לפי סדר...

ובעיקר  יש המון אור בעיניים.

הרגשתי שאני זורקת את האיכס,

 את כל האנרגיות השליליות מבין הספרים.

כנראה שיש איזה הגיון בנקיון הפסח הזה.

יום טוב!

אוּרי שלנו מתגלה כעקשן לא קטן.

הוא מחליט...

וזהו...

פעם זה איזה מעיל יקח,

ופעם איזה גרביים ילבש..

וזה בסדר, אין בעיה...

אבל הוא פתאום מחליט שהוא לא מתלבש.

לא גורב גרביים.

מצייר על הקיר או השולחן (למרות יש לו המון דפים)

הוא מלחיט שהוא לא רוצה מעיל, ובחוץ קר וגשם.

הוא מחליט שהוא לא ישן במיטה שלו, ומשגע את אבא.

אתמול הוא החליט שהוא לא רוצה לשטוף שיניים.

הילד הזה כמה שהוא מתוק ומקסים, הוא סופר מפונק,

(מענין מי פינק אותו... )

לא פעם אני מרגישה ש...

הוא מוציא אותי משיווי המשקל.

טוב שאבא נמצא ולוקח פיקוד הרגעים האלה...

טוב שאני נמצאת כשהוא מוציא את אבא משווי המשקל שלו.

את אבא הוא בכלל מסובב על האצבע,

ואחר כך בא אליי ואומר לי,

"שיגעתי את אבא" עם חיוך קונדסי על הפנים.

כשאני שואלת אותו למה את משגע את אבא? הוא עונה לי שהוא לא יודע,

אבל לא כייף לו כשאבא או אמא כועסים...

לא תמיד אני מצליחה להבין את ההתנהגות שלו,

ברור לי שהוא רוצה לומר לי משהו,

אבל מה??

מאד מתסכל אותי שאני לא תמיד מבינה.

מתסכל אותי לראות אותו מתרגז וכועס כשאני לא מבינה מה בעצם הבעיה.

ואיך אני יכולה לעזור לו.

מתסכל אותו שאני לא מבינה, והוא כנראה עוד לא מספיק ורבלי,

למרות שבדרך כלל הוא מביע את עצמו נפלא.

אוף קשה.