בזמן האחרון אני לא מצליחה להגיע לכלום.
אני מגיע מהעבודה עייפה מאד ועצבנית, ולא מצליחה לעשות כלום.
מאז שהונג "אופק חדש" אצלנו בבית הספר
אני לא מצליחה לנוח דקה,
לא צליחה לאכול בזמן,
לא מצליחה לקחת תרופות כמו שצריך,
לא מצליחה ....
ואז אני באה הביתה ואני רוצה להיות אמא ובת-זוג, ואני פשוט מתמוטטת.
לא פעם אני מוצאת את עצמי כועסת על אוּרי או על אבא,
כל מיני דברים קטנים שאילו היתי במצב נורמאלי הייתי מצליחה לעביר את זה.
בדיקות הדם שלי היו גרועות,
ומה שמרגיז זה שהתחלתי כל כך לשמור,
לאכול נכון,
להקפיד עם תרופות,
ובמקום שבדיקות יהיו יותר טובות הן נהיו יותר גרועות.
וזה הכל בגלל שאני בלחץ אדיר בעבודה.
אפילו לישון היטב בלילה אני לא מצליחה,
שלא נדבר על זה שאני לא מצליחה להתאזן עם הסוכר.
לצערי די הפסקתי לעשות דברים שכיף לי לעשות,
כמו לקרוא בלוגים ולהגיב,
כמו לעשות כל מיני מלאכות יצירה..
כמו לרקוד עם אוּריקי בבית...
אפילו בשבתות אני לא מצליחה להרגע,
וכבר קרה שאבא ואוּרי באו להגיד לי שנצא לטייל,
לעשות כיף של ביחד בשבת,
אבל רק אחרי מאמצים רבים הצלחתי לאסוף את עצמי ולצאת לטייל.
לפני שבועיים אחרי מסע שכנועים הלכנו לימין משה,
טיילנו שם היה לנו נורא כייף,
אפילו יש תמונות יפות, שאני אצרף מיד,
כמה טוב שאבא הוא איש מדהים וסבלני כל כך,
כמה טוב שאוּרי הוא כזה נפלא ונהדר.
לפחות יש לי שני אורות שמאירים לי את החושך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
