שבוע מפתיחת שנת הלימודים ולא מצאת את הכוחות לכתוב...
ודווקא היו כמה וכמה דברים שחשוב לי לכתוב כדי שלא אשכח,
אז אתחיל ...
ביום ג' שעבר אוּריקי היה רק שעתיים אצל לאה - יום ראשון אחרי חופשה, אחר כך לקחתי אותו להורי, הוא שיחק שם עם אמא שלי,בין שאר הדברים שהיא הראתה לו היה השבנון, היא סיפרה לו שעשים עם זה קקי ופיפי בשירותים,
כשבאתי לקחת אותו הוא הראה לי את ההמצאה, ובק לשבת על זה עם בגדים, הושבתי אותו, אחר כךהוא בקש להוריד חיתול, והוא התיישב על הישבנון, ישב וישב וישב... ובקש ועוד קצת, ובסוף הוא עשה פיפי וקקי בשירותים, כמובן שחגגנו סביבו.
מאז,
הבאנו ישבנון הביתה,
אבל אוּריקי מסרב לשבת עליו, מידי עם אני מציעה לו אבל הוא אומר שלא, הוא לא רוצה...
העיקר שאת פירצת הדרך עשינו.
אוּריון בן שנתיים ושלושה חודשים, והוא מפחד מהרבה דברים, קראתי בספרים שזה מאד אופייני לגיל הזה.
הלכנו לנו לטייל וראינו עץ שזז ברוח, אוּרי סירב להמשיך ללכת, ברגע הראשון לא הבנתי מה קרה, אחר כך שאלתי אותו מה מפחיד אותו, והוא אמר לי שהעץ ברוש מפחיד, כי הוא זז, והוא יפול עליו...
לקחתי אותו על הידיים, התקרבנו לעץ וחיבקנו אותו וניסינו להזיז אותו ואוּרי ראה שהעץ תקוע הייטב באדמה, ואז ליטפנו את העץ, זהו עכשיו העץ ברוש ואוּרי ידידים טובים.
אתמול חזרתי מהעבודה כעוסה עצבנית מתוסכלת ובוכיה, אוּרי ראה אותי ככה, הסתכל עלי במבט המדהים שלו, ואמר לי,
"אמא אל תצטערי, את יפה, וחמודה
אני אוהב אותך מוני מונים.."
כל כך התרגשתי,
ורק בכיתי יותר כי....
לא מצאתי את הכוחות לקום ולהיות איתו, הייתי כל כך מרוכזת בעצמי.
והוא כזה חמוד מידי פעם בא אלי נתן לי נשיקה חיבק אותי וכל כך הרבה כוחות נתן לי הפצפון הזה.
אני חייבת ללמוד להשאיר א העבודה בעבודה.
סדרנו את המשחקים שלו וראינו כלמיני דברים של תינוקות, אמרתי לו אוּריקי אלה משחקים של תינוקות ואתה כבר גדול אולי ניתן את זה לביבי, והוא הלך להביא שקית לשים את המשחקים, אתמול בא אלינו איזה איש נחמד לו נתנו את מיטת התינוק של אוּרי ואוּרי בגאוה גדולה נתן לו את שקית המשחקים לבייבי, כל כך שמחתי לראות את זה, הילד למד לתת.
כל כך כייף לראות אותו בונה פאזלים ושר שירים לעצמו, קרוא ספרים לחיות פרווה שלו.
הילד שלנו גדל,
הילד שלנו נפלא.
תודה לכל המגיבים לי, לא הגעתי להחזיר תשובות, מתנצלת.
ליל מנוחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
