אני אמא

נגמרו החגים.

חוזרים לשגרה.

אני אוהבת את החגים.

אוהבת את הביחד.

אוהבת את הטיולים.

אוהבת את הימים בבית.

מחכה עכשיו לחנוכה.

היום ממש קריר וכייף.

מרגישים סתיו.

אורי כבר לובש מכנסיים ארוכים,

ואתמול בדקנו שיש לנו בגדי בית-ספר ארוכים להתחיל איתם את העונה.

שמחתי לראות שכן.

אז חזרה נעימה וקלה לשגרה.

וסתיו נעים לכולם.

זהו להפעם,

תחשבו טוב יהיה טוב.

יום כיפור חלף עבר לו.

אורי הנהיג מסורת חדשה במשפחתנו, ואני מאמצת אותה בשמחה.

בתום ארוחה מפסקת ניקח כוס יין,

וכל אחד יברך את השניים האחרים במשפחה ואת עצמו.

אהבתי את הרעיון.

אורי בן שאר איחוליובקש לאבא ולי שתמיד יהיה לנו חיוך על השפתיים.

אהבתימאד את הברכה הזו.

הלוואי שתתקיים.

יום כיפור עצמו עבר נפלא,

בערב החג יצאנו החוצה, אורי לקח איתו את הגלגליות שלו,

כרב נהנה ופגש חברים.

אני כבר שנים לא צמה בשל הסכרת שלי,

אבא צם, ואורי ניסה  והצליחעד 9:30.

היה מרתון מונופול בבית.

בערב הלכנו אורי ואני לבית הכנסת לשמוע נעילה ושופר.

חזרנו הביתה לחלה חמימה עם שמן זית וזעתר כמיטב הסורת המשפחתית שלי,

תה/קפה ועוגה לבנה.

חתימה טובה לכולפ.

זהו להפעם,

תחשבו טוב יהיה טוב.

בווטאפ המשפחתי שלנו, כתב לנו אורי...

סליחה.

ובעל-פה הוסיף,

סליחה שהרגזתי,

סליחה שלא הקשבתי,

סליחה שעצבנתי.

אני רק רציתי לומר לו ...

תודה,

תודה שהארת את חיי.

תודה שאתה נותן בי אמון.

תודה שבחרת בי להיות לך לאמא.

תודה שאתה הילד שלי.

ובכל זאת התרגשתי מהסליחה של אוריקי שלנו.

זהו להפעם.

תחשבו טוב יהיה טוב.