אני אמא

קטע שהועבר אליי בווטסאפ.

כתבה אותו עירית לינור, אני מזדהה.

אז אני רק אאחל לכל האמהות שביננו יום אם שמח.

לאמהות במשפחה מסורתית.

לאמהות במשחה החד הורית.

לאמהות היחידניות.

לאמהות הגרושות.

לאמהות שמגדלות את הילדים של בני זוגן.

לאמהות שבמשפחה גדולה.

ולזו שלה משפחה קטנה.

ולזו שהילדים כבר מזמן עזבו את הקן.

ולזו שמחכה שיעזבו את הקן.

האמהות שאימצו ילדים, קטנים או גדולים.

האמהות שמגדלות ילדים באומנה והמון אמונה.

לאמהות שכרגע מחפשות מעיל, מזחלת שלג, כפפות ששומרות על חום הידיים הקטנות גם ב-20- מעלות.

לאמהות שדאגו להמון קמח וסוכר לכבוד השלג והקור.

לאלה שעוזרות לילדים בשעורי הבית,

ומכינות רשימות קניות.

לאלהשעובדות בחוץ בקרירה ומחזיקות בית לתפארת.

לאמהות הגדולות,

היפות,

השמנות,

הרזות.....

יום האם שמח.

(וביננו מה היינו ללא המשפחה שלנו???? הקטנה המצומוצמת והגדולה המורחבת)

יום משפחה שמח,

יום שלג חגיגי ושבת שלום לכולם!

העולם כולו צהוב, מלא אבק וחול.

(הנה עכשיו התחיל לרדת גשם ומלכלך לנו את החלונות..)

הבוקר אורי קם עם קצת קוצר נשימה, נתתי לו משאף, הילד נרגע,

החלטתי לקחת אותו ללימודים, ולתת לו את המשאף ליתר בטחון.

הגענו לבית ספר, נכנסתי למורה והסברתי איך להשתמש.

כבר היתי ממש בדרך החוצה כשבא אלי המורה שלהם ואמר ובצדק שהם לא יכולים לתת לאורי תרופות בלי אישור רפואי.

ולכן או שאקח אותו הביתה או שאקח אץ התרופה.. או שאורי יקח בעצמו את המשאף. 

חשבתי מספר דקות, שוחחתי עם אורי ו... לקחתי אותו הביתה.

שמחתי להיות איתו בבית.

בבית הסתכלנו על האתר המשפחתי שלנו וגילינו את השמות החוזרים על עצמם.

תמונות ישנות של אמי כשהיתה ילדה.

תמונות של סבי וסבתי, ישבנו יחד בערך שעתיים....

אחר כך נסענו לקנות תחפושת, 

היתה התלבטות רצינית, והתייעציות עם בעל החנות בזאר הפסגה - אסי,

ואז התברר שהתחפושות אחת פלוס  אחת... אז לקחנו שתיים.

הילד היה בעננים.

אנחנו כבר מוכנים לפורים....

יום קסום!

היום, קראתי לאורי את הפוסט על הברית שלו.

תמיד אמרתי שיבוא יום ואורי יקרא את הבלוג...

עכשיו הם לומדים על המשפחה שלהם, מאיפה הם באו, מהו מקור שלהם - במולדת.

ובתורה הוא לומד על הברית בין אברהם לה'.

וכך שני הנושאים מתקשרים זה לזה.

אז אנחנו עסוקים בלמצוא דברים שעוברים מדור לדור, מסתבר שיש לנו בבית הרבה  כאלה.

עסוקים בלראיין את הסבים והסבתות.

ואורי בחר לראיין גם  את סבתא של איל, שלדבריו היא גם קצת סבתא שלו.

עסוקים בלשמוע סיפור על מה היה, ומה קרה, ואיך...

מאד מסקרן ונחמד.

מצאתי בארון את הבגד שלו מאז,

את הברכות שכתבו לנו

ואפילו את הסכין בה השתמש שי עובד המוהל שמל או אוריקי.

והיום בפעם הראשונה קראתי לאורי מהבלוג-

הוא ישב עם עניים פקחות וסקרניות,

זה הרי הסיפור שלו

הרי הבלוג הזה הוא בשבילו.

יום קסום.