לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני אמא


הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה. חיכיתי ובסוף זה קרה, אני אמא. אני אמא של אוּרי, שנולד בהדסה עין -כרם, ב-28 במאי 2007 לאבא ואמא שמאד מאד אוהבים.

Avatarכינוי:  אמא של אוּרי

בת: 63

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

"מלכת היופי של ירושלים"


אני מאד אוהבת לקרוא.

וקוראת מעט מידי לטעמי.

יש לזה אלף ואחד סיבות,

בעיקר זה שהעיניים שלי... קשה להן לקרוא.

אני צריכה שספר יתפוס אותי חזק כדי שאתמיד לקרוא אותו עד הסוף,

אני צריכה עלילה סוחפת.

אני צריכה שפה טובה , נעימה, קולחת.

אני צריכה למצוא את עצמי בספר.

 

על הספר "מלכת היופי של ירושלים" שכתבה שרית ישי לוי שמעתי לראשונה מהמחנכת של אוריקי.

היא סיפרה לי שקיבלה אותו וקראה בנשימה אחת.

ובאותו זמן הבטיחה שתביא לי לקרוא אותו. 

מהרגע שקיבלתי אותו... כל כך רציתי לקרוא אותו.

הדמות שעל הכריכה עם השמלה המקסימה הזו של פעם הקסימה אותי.

 


 

 

מהרגע שהתחלתי לקרוא הספר סחף אותי,

יש בו ביטויים בלדינו - ספניולית, כמו בבית סבתא מלכה שלי.

יש בו תאורים של השכונות הראשונות של ירושלים מחוץ לחומות, על בור המים והישיבה של הנשים יחד, כמו ששמעתי בילדותי.

יש בו אהבות אסורות...(ספרדיים אריסטוקרטיים ואשכנזיים...)

יש בו תאורים של רחובות ירושלים ומקומות שעדיין עומדים כאן - לתפארת העיר.

וריח של מאכלים - ביסקוצ'וס אותם סבתי הכינה אמי מכינה ואני גם, וחמין מקרוני שאנחנו קוראים לו חמקרוני.

ובעיקר יש בו סגאה משפחתית של 4 דורות

סבתא רבתא - מרקדה

סבתא - רוזה

אמא - לונה

וגבריאלה -שנקראה על שם סבהּ, גבריאל יפה התואר.

זהו ספר שמזכיר לי פאזל, בו כל חלק בסופו של דבר נמצא בדיוק במקומו.

וכמו בחיים עצמם, השלווה באה עם הסליחה ההשלמה והקבלה.

 

סיימתי את הספר בדמעות.

מייד הצהרתי, זהו ספר נפלא, ספר בו בוכים.

 

לי הזכיר הספר סיפורים משפחתיים,

על דוד פנחס שאוי ואווי היה אשכנזי וחלוץ והתחתן עם דודה שמחה הספרדיה,

בת למשפחת דנון הכל כך שורשית ומוכרת בירושלים. (ואחר כך למד לדינו ודיבר אותה טוב יותר מהרבה ספניולים...)

על התנור שהיה משותף לאנשי נחלת ציון,

על הבית שבו גדלה אמא שלי בנחלת ציון בו השירותים בחוץ,

על ימים שלפני קום המדינה שדודהּ האהוב של אימי אוריאל לוי, עלה לירושלים בשירות

להביא אוכל וציוד לירושלים, ואז נהרג.

על אחיו של אבא שהיה במחתרת. 

על אמא שלי שנענשה במכות כי בקשה אוכל כשלא היה.

את טעם הסוטלצ' עם ציור של מגן-דוד או פרח מקינמון, וסופריטו קצת שרוף למטה.

 

 

ולך שרית ישי לוי, אני רוצה להודות על הספר המקסים הזה,

על הלדינו בו,

על האוירה,

על ירושלים של פעם.

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 9/10/2014 16:34   בקטגוריות Off Topic, אהבה, אני, ספרים, סתיו 2014, תמונות  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אורי ב-11/10/2014 10:45
 



בא לי לכתוב.


היד מאד רוצה לכתוב, הראש ריק ממה אני רוצה לכתוב.

אז אני אתן לאצבעות לרוץ להן על המקלדת ונראה מה יהיה.

נאלה הלברדורית המקסימה של אחי ומשפחתו נמצאת אצלנו עד שהם יחזרו מנאפל,

לשם הם נסעו לטיול.

הכלבה הזו  מקסימה, פעם היא היתה שחורה שחורה והיום היא עם פרווה שחורה עם לבן של זקנה.

היא ממש זקנה - בת 15.

קשה לה לרדת במדרגות של הבנין - מפחידות אותה המדרגות.

לעלות גם היה לה קשה בהתחלה, ועכשיו היא עושה את זה, לאט, אבל בסדר.

והיא חולה.

והיא... איך לומר את זה בעדינות- מסריחה נורא.

יש לה ריח איום ונורא מהפה בעיקר.

אני כבר נחנקת מהריח הזה.....

 

ואורי אוהב את נאלה, מאד מאד אוהב אותה.

הוא כל כך גאה לקחת אותה עם הרצועה, הוא רץ איתה, והיא זקנה, וקשה לה לרוץ.

הוא מנשק אותה ומחבק אותה ואומר לי...

אמא יש לנאלה ריח לא נעים, ואני כל כך אוהב אותה.

אני מסבירה לו, היא זקנה, וחולה, לכן הריח נוראי כל כך.

ולמרות הריח, וזה שהיא לא ממש משתפת איתו פעולה הוא, כל כך אוהב אותה, ומספר לה 

על דברים שקורים בבית הספר. מקפיד לתת לה לאכול, ומזכיר לי לתת לה את התרופות שלה.

 

הזיקנה שלה עצובה לי.

היא לא נובחת, כשמגיעים אנשים זרים הביתה, לפעמים היא אפילו לא מרימה את הראש,

ועדיין אנשים נבהלים ממנה.

היא אדישה לחתולים שבחוץ, והם רואים אותה ובורחים.

היא לא כל כך נהננת מטיולים ארוכים, ומסתפקת בלרדת למטה, לפיפי קאקי ומיד רוצה הביתה,

לרבוץ במקום שלה.

עצוב.

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 7/10/2014 10:42   בקטגוריות אוּרי, בעלי-חיים, אהבה, אני, סתיו 2014  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אורי ב-8/10/2014 15:06
 



מתחרטת.


הדבר שאני הכי הכי מתחרטת עליו הוא שלא הצלחתי להביא לאורי אח או אחות.

שיגדל איתו, יתחלק איתו, יריב איתו, ישחק איתו, יעזור לו ויעזר בו...

 

ויחד עם זאת בכל יום ויום בכל רגע ורגע מודה על מה שיש.

על אבא ועל אורי.

 

אמנם מתחרטת.

אבל מאושרת נוצרת  ומחבקת הכי הכי חזק את היש.

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 28/9/2014 13:19   בקטגוריות אוּרי, אני, הנושא החם, סתיו 2014  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אורי ב-5/10/2014 10:46
 



  
דפים:  
60,787
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , האופטימיים , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמא של אוּרי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמא של אוּרי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)