מי שעוקב אחרי הבלוג שלי יודע שלאורי יש אח גדול - איל.
איל הוא נער צעיר בן 13 (בגובה 190 ס"מ בערך..)
נער קסום עם בעיה תקשורת לא פשוטה.
אילי לא מדבר כמעט, אבל הוא כותב ומצייר מדהים.
אתמול, בתל-אביב, נפתחה תערוכה של יצירותיו .
אורי אתמול לא הלך לבית-ספר ואנחנו נסענו לתערוכה,
היה מרגש.
מאד מרגש.
הגיעו המון אנשים, משפחה, חברים ,הרבה נערים ואנשים עם בעיות תקשורת,
הרבה אנשים שמטפלים באיל.
וכל מיני אנשים שהכירו את איל מהפיסבוק או ששמעו עליו אחרי הכתבה שהיתה ב"עובדה"
איל, כמו איל, הסתתר רב הזמן על מיטה שהיתה שם מאחורי הארון.
ובקש מאורי תפוחים בדבש, שאורי סיפק לו בשמחה רבה.
היו שם ציורים מדהימים, אורי ואני הסתובבנו ובכל פעם שאלתי אותו מה הכי מוצא חן בעיניו...
בסופו של דבר אורי הכי אהב ציור בו מצוייר ילד/נער/ איש עם מה שנראה כמו טלית,
אורי אמר שזה מזכיר לו את הבר-מצווה לו של איל.
אותי הרשים במיוחד השיר הזה....
אני לא יכולה להתחיל לחשוב איך מרגיש ילד שחושבים שהוא תיק...
אחרי התערוכה הלכנו כולנו לאכול,
אילי כנראה היה מוצף מכל ההתרגשות סביבו, המתח, והלחץ השתחררו בבת אחת,
ולכן התקשה להחזיק את עצמו.
לאורי היה קשה לראות את אילי ככה,
והוא בא אליי ובקש לשבת עלי, הניח את הראש ונח....
שאלתי אותו עם קשה לו בגלל ההתנהגות של איל.
ואורי ענה לי "כן, זה מביך אותי."
שמחתי שאורי יודע לבטא את הרגשות האלה שלו .
ושוחחנו על זה מעט,
אורי אמר הוא כל כך אוהב את איל ,
וכל כך קשה לו לראות שלאיל קשה
והוא לא יודע איך לעזור לאיל.
אמרתי לאורי,
שזה שהוא אוהב את אילי כמו שהוא זה העזרה הכי גדולה שהוא, אורי יכול לתת.
ושאנחנו יודעים שלפעמים קשה לאיל,
שאחנו אוהבים אותו המונים למרות הקשיים, מה גם שאנחנו יודעים,
שאיל כל כך מתאמץ להתגבר על הבעיות והקשיים שלו.
אורי נרגע וחזר לשבת במקומו.
אילי, אני יודעת שאתה קורא כאן,
אני רוצה לומר לך שאתה...
קסם.
אתה מורה לחיים,
אתה ענק עם לב גדול פי שניים.
ולא אתה ממש לא תיק.
תודה לך על שיעור מאלף שלימדת את כולנו,
שיעור על התמודדות עם החיים, וקבלת האחר.
אנחנו מאד אוהבים אותך.
מאד.
עריכה מאוחרת:
אילי אנא כנס לתגובות, כתבו לך שם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
