אני אמא

אתמול כשחזרנו ממודיעין ב-9 בערב בערך,

על כביש 433  נזרקו 3 בקבוקי תבערה,

אבא נהג וראה את הבקבוקים עפים,

אני בדיוק חיפשתי שיר בטלפון...

דקה אחרי זה אנחנו עברנו שם.

התקשרנו למשטרה הבטיחו שידווחו.

כשהגענו למחסום  אמרנו גם לחיילים...

כבר דיווחו להם הם אמרו לנו.

לשמחתי אוריקי היה חצי ישן, ולכן לא בדיוק הבין מה קרה.

היה ממש מפחיד.

היום,

אחר הצהרים, אבא ואני צופים בסרט,

והופ אזעקה.

מפחיד.

רצנו החוצה,

בחוץ היו כל השכנים.

כמה דקות...

וחזרה הביתה,

הפעם לא הצלחתי להרגע,

ממש לא הצלחתי,

עוד הרבה זמן אחרי הלב שלי פועם בחוזקה.

רסקיו לא בדיוק עזר,

חיבוק של אבא ואורי החזירו לי את הנשימה,

אבל הפחד ...

יוו 

כמה שזה מפחיד.

מתפללת שיהיה שקט במדינה הזו שלנו.

אתמול בערב נכנסנו למעגל  האדום.

לפני שאורי הלך לישון, הוא שאל את אבא מה יקרה עם תהיה אזעקה,

זה אחרי שהוא שמע שבתל-אביב היתה אזעקה,

אבא אמר לו שאין מה לדאוג, כיפת ברזל תגן עלינו.

אורי כבר הלך לישון, ואפילו כבר נרדם ככשמענו את האזעקה.

אני הייתי בחולצת טריקו... ומייד חיפשתי משהו ללבוש עלי וולצאת לחדר מדרגות.

הוצאתי את אורי עם השמיכה מהמיטה ויצאנו לחדר מדרגות,

שם פגשנו את שאר השכינים, כולם לבושים בבגדי בית, כולם לחוצים...

לאחר כ-15 דקות חזרנו הביתה,

אורי חזר לישון.

ואני כבר החלטתי שאולי כדאי שלא אלך לישון כי מה יקרה אם לא אשמע עוד אזעקה.

בסופו של עיניין הורדתי אפליקציה מתאימה והלכתי לישון.

בבוקר הערתי את אורי,

כשקראתי בשמו הוא קפץ - הילד נבהל..

חיבקתי והסברתי שהגע בוקר והולכים לקיייטנה.

אוריקי זכר שיצאנו החוצה.

אורי הודיע שהוא שונא את המלחמה הזו.

כמובן שהבנתי אותו והסברתי- כמו שאבא הסביר קודם לכן,

שכיפת ברזל תגן עלינו.

אורי לקח את נעלי הבית שלו, ובובות הפוורה והכין מהן כיפת ברזל,

אורי אמר ש...

הנעלי בית הן הטנקים של הטובים, והבובות הן החיילים האמיצים.

כל דרך להתמודד עם הפחד היא נכונה,

ככה אוריקי התמודד עם הפחד, חוסר השליטה..

אני שמחה שהוא מצא לעצמו את הדרך.

שלא יהיו מלחמות שיהיו רק ימים טובים,

ואת ענפי עץ הזית...

תבאנה היונים.